די לשבץ נשים לוחמות בשטח האויב

עדותה המצמררת של עמית סוסנה על ההתעללות שעברה בשבי חמאס מוסיפה להלם ולכאב הנורא שמציפים אותנו מאז 7 באוקטובר, למשמע הזוועות שחוללו מחבלי חמאס באחיותינו ובבנותינו. הלב מלא דאגה שמטריפה את הדעת לאלו שעדיין נמצאות שם, ומי יודע מה עובר עליהן.

לא רצינו לדמיין מה עלולים אויבינו המרים לעולל לנו, וכשהדברים הגיעו לידי מעשה - קשה להכיל את הזוועה. כעת עלינו להתעשת ולהסיק את המסקנות המתבקשות. בכלל זה, חיוני בעיניי להציף את שאלת שילוב הנשים ביחידות צה"ל הפועלות בשטח האויב, מה שמכונה בצה"ל "יחידות חוצות גדר".

לשלוח חיילות לעומק שטח האויב במודע ובאופן פעיל ומכוון, ולסכן אותן בנפילה בשבי ובהתעללויות נוראיות כגון אלה שבהן שפגשנו בחודשים האחרונים - זה סיכון לא סביר ולא מוסרי

בשנים האחרונות הולכת וגוברת בצבא המגמה לשלב נשים בכלל היחידות, ובכללן היחידות הלוחמות. לאחרונה הסתיים גיבוש ראשון של סיירת מטכ"ל שבו השתתפו נשים, ואחת מהן שובצה ליחידה 669. מדובר ביחידת החילוץ של חיל האוויר, שאמורה לפעול בעומק שטח האויב כדי לחלץ טייסים שמטוסם נפגע. מגמה זו נתונה במחלוקת ומעוררת קשיים לא מעטים, אך ארגוני הנשים דוחפים אותה בעוצמה, בטענה שיש לתת לנשים שוויון הזדמנויות מלא.

לא אכנס כאן לטענות השונות בעד ונגד המהלך, אך דומני כי המלחמה הנוכחית ממחישה לנו בעוצמה את חוסר האחריות שבהתעלמות ממגדר החיילת כפרמטר לשאלת שיבוצה כלוחמת. מידת הסכנה לנשים מפגיעה מינית היא חמורה, וגדולה פי כמה מזו של הגברים. לכן, איש לא מערער על כך שמדינת ישראל נותנת עדיפות לשחרור הנשים החטופות והשבויות על פני הגברים.

קרתה קטסטרופה, וחיילות ואזרחיות נחטפו לעזה מתוך שטחה הריבוני של המדינה. אל מול איום זה לא התכוננו כיאות ולא התגוננו, ועל כך יש לתת את הדין. אך אחרי מה שקרה, לשלוח חיילות לעומק שטח האויב במודע ובאופן פעיל ומכוון, ולסכן אותן בנפילה בשבי ובהתעללויות נוראיות כגון אלה שבהן שפגשנו בחודשים האחרונים - זה סיכון לא סביר ולא מוסרי.

רווחת האמירה שכל טיעון נגד שילוב נשים ביחידות מסתערות מחשש לסיכונן הוא טיעון פטרנליסטי, שכן "אין סיבה מהותית להגדיר פגיעה בנשים כחמורה מפגיעה בגברים" (פנינה שרביט ברוך, פרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי). אך למרות טיעון זה, איש לא מערער כעת על כך שהפגיעה בנשים בשבי היא חמורה יותר מהפגיעה בגברים. בהתאמה, איש לא מערער על סדרי העדיפויות שנקבעו לשחרור החטופות. ברגע שהדברים עומדים במבחן המציאות - כל אדם סביר מבין ומרגיש את הדחיפות למהר להוציא נשים מידיהם האכזריות של הרוצחים והאנסים.

אין בשיקולים מעין אלה כדי להפחית מהערכת יכולותיהן של הנשים, או מזכותן לקבל בעצמן החלטות הנוגעות לעתידן. מדובר כאן באחריות המוטלת על כתפי המדינה והצבא, שחייבים להיות מודעים לתוצאות ולסיכונים האפשריים ללוחמות. הרבה הנחות ואמיתות התנפצו ב־7 באוקטובר, ושקרים שסיפרנו לעצמנו הוטחו בפנינו בעוצמה. חובה להביט במציאות בעיניים פקוחות ולקבל החלטות אחראיות, גם אם לא פופולריות.