להיכנס לעסקה בעיניים פקוחות

האם חיסולו של מרואן עיסא מבטיח לנו כי ידה הארוכה של ישראל תשיג את כל המחבלים באשר הם, ועל כן אין חשש לשחרר כל מחבל בתמורה להחזרת החטופים, גם כאלה שידם מגואלת בדם?

"ארדוף, אשיג, אחלק שלל" - ההבטחה שישראל תחסל את אחרון המחבלים נסמכת על מבצע "זעם האל" לחיסולם של מתכנני הפיגוע באולימפיאדת מינכן ב־1972.

הצלחת המבצע היא יותר יחסי ציבור מאשר נקמת האל. אף שהצטייר כמבצע מזהיר לאותם ימים ומתואר בהרואיות בסרטו של סטיבן ספילברג "מינכן", שבע שנים נדרשו - וכמה כישלונות יקרים ומביכים - עד שישראל חיסלה את עלי חסן סלאמה, "הנסיך האדום" והמוח מאחורי מינכן. מפקדו של סלאמה, ראש ארגון ספטמבר השחור מוחמד דאוד עודה, לא רק ניצל מחוליות זעם האל, אלא הורשה לחיות ברמאללה בעקבות הסכמי אוסלו. עודה, שלא התחרט עד סוף ימיו, הכריז על הטבח במינכן - פיגוע שבו עונו ובותרו בני ערובה ישראלים - כניצחון גדול עבור פלשתין, כזה שיחזור על עצמו.

דוגמה נוספת היא עסקת שליט שבה שוחרר סאלח אל־עארורי. לא חלף זמן רב משחרורו, ואל־עארורי החל לפקד על חמאס ביו"ש והוציא לפועל פיגועים רצחניים. כשהפך מבוקש על ידי ישראל, הוא ברח לטורקיה. הוא פתח שם מפקדה וניהל ממנה את מערך הפיגועים. המפורסם והאכזרי שבהם היה חטיפת שלושת הנערים נפתלי פרנקל, גיל־עד שער ואיל יפרח ורציחתם. כל עוד שהה בטורקיה נמנעה ישראל מחיסולו.

פיגוע בטורקיה, החברה בנאט"ו והמקיימת דרג - ואפילו נמוך ביותר - של יחסים עם ישראל, הוא בלתי אפשרי. רק כשעשה את טעות חייו וביקר בזחיחות בלבנון, שמה עליו ישראל את ידה. זה לקח עשר שנים, שבמהלכן שפך אל־עארורי דם רב מדי.

יחיא סינוואר שוחרר גם הוא בעסקת שליט. עד 7 באוקטובר, מטעמים בלתי ברורים שהמיטו עלינו את האסון הנורא, סירבה ישראל לחסלו. כעת זה מאוחר מדי. בניגוד למרואן עיסא, שיצא ובא במנהרות, סינוואר לא מוציא את אפו מהמחילה ומקיף עצמו בחטופים שמשמשים לו מגן אנושי. כשייצא מעזה כתנאי להחזרת החטופים ויסתתר בקטאר, ישראל לא תבצע שם מבצע לחיסולו מאותם טעמים של טורקיה.

יחיא סינוואר שוחרר גם הוא בעסקת שליט. עד 7 באוקטובר, מטעמים בלתי ברורים שהמיטו עלינו את האסון הנורא, סירבה ישראל לחסלו. כעת זה מאוחר מדי. בניגוד למרואן עיסא, שיצא ובא במנהרות, סינוואר לא מוציא את אפו מהמחילה ומקיף עצמו בחטופים שמשמשים לו מגן אנושי

הוא לא יהיה היחיד שיזכה לחסינות. מוחמד דף, שישראל כשלה פעם אחר פעם בחיסולו, וחאלד משעל, שניסיון חיסולו המביך עלה לנו בשחרור אחמד יאסין ו־70 מחבלים נוספים, ייצאו איתו לקטאר. את ימיהם הם יוציאו בבטחה ובשלווה במדינה תומכת הטרור הזו. שלא ייתנו לנו לחיות באשליות כי אלה שהביאו עלינו את 7 באוקטובר ישלמו את המחיר אי־פעם.

אם נסכים לשחרר את בכירי המחבלים ורוצחי ההמונים בהתאם לדרישת חמאס - לפחות נעשה זאת בעיניים פקוחות. נדע שלא נוכל לנקום במבצעי הזוועה. שמה שממשלת ישראל מנהלת עכשיו הוא כל מה שנשיג, ומה שהמחבלים מחלצים מאיתנו עכשיו זה מה שהם יורשו לשמור.