ברק חירם כמשל: בין שיבוצים לשיבוטים

ידועה אמירתו המפורסמת של בן־גוריון - "תדע כל אם עברייה כי הפקידה את גורל בניה בידי מפקדים ראויים לכך". גילוי נאות: שמחתי לגלות שבני, צנחן במילואים שסיים לא מזמן ארבעה וחצי חודשי מילואים, הוא לוחם באוגדה שעליה פיקד תא"ל ברק חירם, שם שלא הכרתי עד למלחמה.

השבוע התפרסמה ועוררה סערה ציבורית ההערה הפיקודית שקיבל חירם על פעולה מבצעית שנעשתה שלא על פי הנהלים.

אל תשאלו, ללא המתנה לאישור רשמי הוא פקד לפוצץ את בניין ה"אוניברסיטה", בדומה לאלפי פיצוצים אחרים שכבר בוצעו במלחמה. בדומה למוסדות דומים אחרים ברצועת המוות והחורבן, המבנה היה יותר מסתם חשוד כמוקד טרור עם מחבלים ואמל"ח. המפקדים בשטח העידו על כך באופן חד־משמעי וברור. בפיצוץ המבנה חירם ושאר המפקדים הפחיתו את הסיכון לחיי חייליהם.

חלק מהפרשנים הצבאיים כבר הזכירו כמה שמות של מפקדים התקפיים שנבלמו במעלה הדרגות והתפקידים. לא שם אחד, כמה שמות. נותר להמתין ולראות אם תא"ל ברק חירם ההתקפי, זה שבדיוק נדרש לגוון את הגישות לפחות במטכ"ל העתידי, אכן יגיע לאותו פורום מטכ"ל

בתוך כך גם למדנו כי ייתכן שתפיסות 6 באוקטובר, לפני המלחמה, חיות ובועטות. מתברר שתת־אלוף שהוא מפקד אוגדה לוחמת אמור לקבל אישור על פיצוץ מבנה. ויש לדייק: לא לתאם מבצעית עם כוחות אחרים באזור - זה בוודאי חייב להיעשות מבחינה מבצעית - אלא לקבל אישור מלמעלה. והאישור הזה, ככל הנראה, לא קשור להיבטים המבצעיים של הפעולה, אלא לאלה המדיניים, הפוליטיים. סיפרו לנו שזה היה בדיוק על רקע הדיונים בהאג. אחרי זה יספרו לנו שהדיווחים שאנו שומעים פה ושם מלוחמים על מגבלות כאלו ואחרות, שחלקן מעלות את סיכון הפגיעה בחיילים, לא מדויקים כביכול.

העובדה שמדובר בברק חירם מעוררת חשד. הרי במהלך חמישה חודשי לחימה התבצעו בוודאי עשרות אלפי פעולות מבצעיות - מהרמות הבסיסיות של צוותים ופלוגות, דרך הגדודים וצוותי הקרב החטיבתיים ועד לרמת האוגדה. מדובר במלחמה, בקרבות תחת אש, ומעל לכל - מדובר במלחמה ייחודית שכבר נאמר רבות כי תילמד בכל צבאות העולם. זו מלחמה סבוכה ומורכבת המתנהלת בה בעת בשטח בנוי, בשטח הרוס (זה לא אותו דבר) ובמנהרות תת־קרקעיות. וכל זאת תוך כדי הפעלת אש מהאוויר. מותר להניח שפה ושם מבין עשרות אלפי פעולות בוודאי היו אי־אילו חריגות מנהלים, ולא בכל פעם המפקד בשטח המתין לאישור כזה או אחר. והנה, היה חשוב שהציבור יידע על הערה פיקודית שניתנה דווקא לברק חירם. וזה חשוד, כי ברק חירם, כאילו במקרה, הגיע בעבר לדיון תקשורתי אחר, בעקבות ניסיון בוטה להטיל עליו אשמה על רקע פקודה מבצעית בבארי ביום הכאוס הראשון למלחמה. והכל תוך כדי מלחמה.

וכל זה מגיע במקביל לדיונים ואף להתחלת שיבוצים חדשים בצה"ל, כולל כמובן שיבוץ אפשרי כזה או אחר של ברק חירם. אחד החששות הוא שחלק מדיוני השיבוצים יהפכו לדיוני שיבוטים, למינויים של אנשים הדומים להם, אלה שבאו מאותו רקע וכיוצא באלה. אלה כמובן לא מהדברים שמתבצעים באופן רשמי. הם אף מוכחשים. הדיונים הם כביכול "ענייניים" ולכאורה בוחנים "נייטרלית" אך ורק היבטים מקצועיים. אבל איכשהו יצא שבמטכ"ל יש גישה שלטת, דווקא כשנדרשים גיוון וחשיפה לגישות שונות כחלק משיפור ההחלטות הביטחוניות.

ותראו את הרוב המכריע של הלשעברים הבכירים כיום, חלקם בקצה הקיצוני של אותו מחנה פוליטי. חלק מהפרשנים הצבאיים כבר הזכירו כמה שמות של מפקדים התקפיים שנבלמו במעלה הדרגות והתפקידים. לא שם אחד, כמה שמות. נותר להמתין ולראות אם תא"ל ברק חירם ההתקפי, זה שבדיוק נדרש לגוון את הגישות לפחות במטכ"ל העתידי, אכן יגיע לאותו פורום מטכ"ל.

צה"ל, כזכור, אמור להיות כפוף לדרג האזרחי. ניהול המלחמה חשוב ומחייב את מלוא תשומת הלב. אולם נבחרי הציבור חייבים לתת את הדעת ולהבטיח שבצה"ל יהיו שיבוצים ולא שיבוטים.