ההסכם עם לבנון: אם זה לא היה עצוב

זוכרים את ההסכם עם לבנון שעליו חתמנו לפני פחות משנה וחצי, שהובטח לנו שיביא שקט וביטחון בגבול הצפון? במציאות הביטחונית הרעועה השוררת כעת בגבול לבנון, ההבטחות הפומפוזיות יכלו להיראות מצחיקות - אלמלא היינו בצד המופסד בהסכם.

כמי שבעלה משרת בהר דב כבר יותר מארבעה חודשים, אני שומעת ממקור ראשון על שגרה יומיומית של ירי מרגמות ונ"טים של חיזבאללה לתוך שטחי ישראל. אמנם מלחמה בהיקף מלא טרם פרצה, אך ברור כי המצב לא יכול להימשך כפי שהוא.

ההסכם המדובר נחתם, כזכור, בתוך פרק זמן קצר מאוד. שני כטמ"מים ששלח חיזבאללה למאגר הגז "כריש" הספיקו בשביל להכניס את צמרת מערכת הביטחון לתבהלה. המחלוקת העקרונית ארוכת השנים על הגבול הימי בין ישראל ללבנון הוכרעה בתוך שבועות ספורים, תוך קבלת העמדה הלבנונית כמעט במלואה, בעיצומה של תקופת בחירות ובידי ממשלת מעבר בראשות לפיד.

פורום קהלת עתר לבג"ץ בטענה שההסכם כולל ויתור על שטח ישראלי, ולכן הוא מחייב עמידה בהוראות חוק יסוד: משאל עם, שקובע כי כל ויתור על שטח דורש משאל עם או אישור של 80 חברי כנסת. גם ארגונים אחרים עתרו לבג"ץ נגד ההסכם, בטענה העיקרית שאין להעבירו בתקופת ממשלת מעבר. בתגובה הצמרת הביטחונית נעמדה על הרגליים האחוריות והילכה אימים על בית המשפט, בטענה שההסכם הוא חיוני ודחוף לביטחונה של מדינת ישראל.

הדיון בעתירות התקיים בתוך כמה שבועות, ולאחר יום דיונים בודד דחה בית המשפט את העתירות כולן. נימוקי הדחייה הגיעו רק חודשיים לאחר מכן וגילו מאמצים וירטואוזיים של בית המשפט להכשיר את השרץ, כלומר את ההסכם, בלא שהתקיים משאל עם. הנימוקים המשפטיים מבהילים, ואם ניקח אותם ברצינות נגלה שאפשר למסור גם את מפרץ חיפה בלי שהדבר ייחשב ויתור טריטוריאלי.

כיום ברור שההסכם לא רק לא קנה שקט מצד חיזבאללה, אלא להפך - הוא הגביר את תיאבונו. יהיו מי שיאמרו שלא יכולנו לצפות זאת מראש, אך לכך בדיוק נועד חוק משאל העם - להביא את ההסכם לדיון ציבורי. לפני חתימה על הסכם רגיש ראוי לפתוח אותו לדיון, לפרוס את מכלול השיקולים ולשמוע את הדעות השונות בציבור הישראלי. הרי ברור שהיה מי שהתריע שההסכם גרוע - פשוט לא הקשיבו לו (או טענו שהוא מתנהל בצורה מופקרת). אך כשמדובר במהלך כה משמעותי מול אחד האויבים המרכזיים של ישראל, המינימום הנדרש הוא דיון ציבורי.

כמי שהשתתפה בהליך המשפטי, ראיתי בעצמי שתוך כדי ההכנות הקדחתניות לדיון התגלו פרטים חשובים רבים. בבוקר הדיון, למשל, גילינו שיש מחלוקת כיצד יש לחשב שטח ימי טריטוריאלי ומדף יבשתי, ואחת השיטות בבירור תמכה בעמדתנו. בשל קוצר הזמן לא הספקנו לפתח את הטיעון מספיק, ולכן הוא לא הובא בחשבון במידה הראויה. לו היה מתאפשר לבחון את ההסכם על בוריו, היו עולות ככל הנראה סוגיות משמעותיות נוספות. זוהי מהותו של הדיון הציבורי: לשאול, לבחון, לשמוע. פרטי ההסכם היו ידועים בעיקר לקבוצת האנשים שחושבת אותו הדבר ושוקלת את אותם השיקולים. ומה מוליד קונספציה יותר מחדר סגור, שבו אותם האנשים אומרים את אותם הדברים?

כיום ברור שההסכם לא רק לא קנה שקט מצד חיזבאללה, אלא להפך - הוא הגביר את תיאבונו. יהיו מי שיאמרו שלא יכולנו לצפות זאת מראש, אך לכך בדיוק נועד חוק משאל העם - להביא את ההסכם לדיון ציבורי

גם בגבול לבנון הקונספציה קורסת. התפיסה שלפיה ויתורים מביאים לשקט מתפוצצת יום־יום בפני חיילינו בצפון, תרתי משמע. התפיסה שלפיה העברת שדה גז בשווי פוטנציאלי של מיליארדי שקלים תוביל את האויב להניח את נשקו ולפעול לרווחת תושביו, הוכחה כשגויה וכמשדרת חולשה. גם אם היה או יהיה מקום לטענה בעד מאמצי פשרה עם חיזבאללה - אסור לברוח מדיון ציבורי אמיתי שבו יישמע מכלול הדעות והתפיסות. יש לאפשר לציבור הישראלי לשמוע, לשקול ולהביע עמדה. בדיעבד, כולנו יודעים לצקצק על הקונספציה בדרום שקרסה. בואו נשנה את התפיסה לפני שהיא תתפוצץ לנו גם בצפון.