ליברלים, עזבו את ההפגנות - התמקדו בפוליטיקה

בזמן שהחילונים חגגו בקניונים ביום הבחירות, הציבור החרדי הגדיל את כוחו ברמה המוניציפלית. עד אחר הצהריים נרשמו הוצאות באשראי בהיקף כולל של יותר מ־928 מיליון שקלים. כלומר, אם רק 50 אחוזים הצביעו בבחירות המקומיות - אז חצי מהמבלים בקניונים לא מימשו את זכותם הדמוקרטית. ייתכן שחלק מהחרדים גם הלכו לשופינג, וזה אחלה, אבל אצל רובם זה היה בוודאות אחרי שביקרו בקלפי.

בחברה החרדית שיעור ההצבעה נע כמעט תמיד סביב 75 אחוזים. על פניו, מבחינה דמוקרטית - זה נהדר. יש כאן ציבור שיודע להשתמש בכוחו האלקטורלי כדי להשיג את מטרותיו. בפועל, דווקא מנהיגי הציבור החרדי מנצלים את כוחם הפוליטי כדי לשלוט בערים המעורבות. זה הצליח להם בצפת ובטבריה, במועצת עיריית ירושלים הם השיגו רוב מוחלט, באשדוד הגדילו את כוחם במועצה - ועוד ייתכן ניצחון בבית שמש.

בד בבד, גם הליכוד טען לניצחון: עיריות שנחשבו "שמאל" בעבר הרחוק והקרוב עברו לימין - בחולון, בירוחם ובערד, למשל. בפועל המפלגה שמרה על כוחה. במפלגות הימין האידיאולוגי - סמוטריץ' הכניס נציגים שלו לראשונה ביותר מ־50 רשויות מקומיות. מועמדים מטעמו זכו בראשות קריית מלאכי ודרום הר חברון. לאחר סגירת הקלפיות התברר שעוצמה יהודית, בראשות השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, הכניסה נציגים בכ־15 רשויות מקומיות: ירושלים (שני מנדטים), עפולה (יותר משלושה), מעלה אדומים, ירוחם, קריית עקרון ועוד. וזה בלי המועמדים שקיבלו את תמיכת המפלגה וניצחו.

אז נכון שיש מקומות שבהם יש עתיד הצליחה להכניס ראשי ערים ומועצות, ויישובים שבהם כוחו של הליכוד ירד - אבל אין ספק שהמחנה הליברלי יכול היה לעשות יותר. זה אותו המחנה שהוציא המונים לרחובות נגד הרפורמה המשפטית במשך חודשים ארוכים. "ברור שלא היתה היערכות טובה באירוע הזה, ולא היתה הבנה מעמיקה מספיק של החשיבות של הבחירות הנוכחיות", אומרים גורמים מובילים. "אמנם בווטסאפ שמחים שבהרבה ערים חרדיות נכנסו נשים למועצות - אבל אין די בזה. היינו צריכים להרים ראש. יש קשר מובהק בין המגמות בשטח למגמות במדינה".

זה לא מספיק שכל מיני ארגוני חברה אזרחית מהשמאל "יחנכו" את תושבי השכונות ועיירות הפיתוח "לחשוב נכון". צריך ליצור תנועה עוצמתית - וגם לעשות פוליטיקה. בזה יש ל"ליברלים" הרבה מה ללמוד מהחרדים

ההתארגנות הספונטנית במחאה החברתית, שיצרה מעין אליטה מוחה נגד אליטה שמרנית, לא הצליחה להתעלות מעל למסרים השטוחים והציוריים של "סיפורה של שפחה" ו"ד־מו־קרט־יה", לחדד את המסרים ולשלוח זרועות אל השכונות ואל הפריפריה. אם הייתי מנהל את המערך הזה אסטרטגית, הייתי עוזב את ההפגנות ומתארגן כבר מעכשיו לבחירות הארציות, ולבחירות המקומיות שיהיו אחריהן בעוד חמש שנים.

"חייבים ליצור היערכות נכונה ולנצח את המצב של המדינה בקלפי", אומרת לי תושבת הצפון.

היא עצמה פועלת כדי לפתח את האזור, לקרב את המרכז לפריפריה ולמנוע מכוחות קיצוניים להשתלט על הרשויות. אבל זה לא מספיק שכל מיני ארגוני חברה אזרחית מהשמאל "יחנכו" את תושבי השכונות ועיירות הפיתוח "לחשוב נכון". צריך ליצור תנועה עוצמתית - וגם לעשות פוליטיקה. בזה יש ל"ליברלים" הרבה מה ללמוד מהחרדים.