המפלגה הדמוקרטית הגדולה האחרונה

משהו קורה בפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות, ודומה שהגיע לשיא בבחירות הנוכחיות: המפלגות נעלמות. אם נתבונן במפה הפוליטית בעדשה רחבה, לא נראה מפלגות של ממש, במובן של התאגדות פוליטית על בסיס אידיאולוגי. מה שנראה יותר ויותר הוא אוסף של אינדיבידואלים מימן ומשמאל, המצרפים אליהם דמויות בעלות שם מפה ומשם, מקימים קבוצה (הקרויה בטעות מפלגה), מתפצלים, מתחברים ואז שוב חוזרים. מפלגות עם מנגנון ארוך טווח, יציב ומשמעותי, נמוגות לאיטן. כך גם נעלמות "מפלגות עם", הבנויות מלמטה למעלה, עם פעילות רוחשת של מתפקדים, פעילים, חברי מרכז וחברי כנסת הנבחרים לרשימה בבחירות דמוקרטיות. זולת הליכוד, למעשה, אין שום מפלגה שהיא מייצגת ודמוקרטית גם יחד. 

הפוליטיקה הישראלית הולכת ומכרסמת במבנה המפלגתי. נכון, יש מפלגות חרדיות, ונכון, במפלגת העבודה עדיין מתקיימים פריימריז. אבל הראשונות אינן דמוקרטיות, והאחרונה כמעט אינה קיימת. על שאר המפלגות לא חלים הקריטריונים של מפלגה דמוקרטית רחבה.

שינוי שיטת הבחירות ב־1996, והנהגת בחירה ישירה לראשות הממשלה, הפכו את הבחירות בישראל לפרסונליות מתמיד. אבל החזרה לשיטה הקודמת לא שינתה את המגמה. להפך, דומה שבמקום אידיאולוגיה, נציגי הציבור מחפשים כיסא, ואם אפשר לא בכנסת בלבד - אלא בממשלה. ואם בממשלה, כולם רוצים את ראשותה. מעל לכל, פשתה תרבות הכלנתריזם בפוליטיקה שלנו, שהפכה ללבניזם (ע"ע ציפי לבני) ולשפיריזם (ע"ע סתיו שפיר), ושבמקום מילת גנאי - הפכה ל"דרך ארץ", ואף ל"מנהיגות אמיצה". 

צריך לזכור זאת על רקע ההתנפלות על הליכוד, שחבריו מתעקשים לכבד את הכרעותיהם הדמוקרטיות. משום שהמאמצים של "מפלגות" השמאל, ופה ושם גם של גורמים בימין, לכפות על הליכוד להעמיד חלופה לנתניהו, מתוחכמים יותר מכפי שנדמה. זהו ניסיון לפגוע במפלגה הגדולה, הייצוגית והדמוקרטית היחידה שנותרה. שהרי אם הליכוד תפעל בצורה לא דמוקרטית, בניגוד להחלטת המתפקדים, זה כלל לא משנה מי יעמוד בראש. מאותו רגע ואילך היא תאבד את כוחה ואת אמונם של המתפקדים בכך שלמעורבותם ולהחלטותיהם יש משמעות. במילים אחרות, הם כבר לא רוצים את "הראש", אלא את כל המפלגה. ביום שלא תהיה מפלגת שלטון משמעותית מימין, המשחק ייגמר. רסיסי מפלגות תתחרינה ברסיסי מפלגות, ובכאוס הזה "הכל הולך". 

ב־2005 פעל אריאל שרון בניגוד להחלטות הדמוקרטיות של מתפקידי הליכוד, ואחר כך פירק את המפלגה והקים את קדימה. הליכוד ירדה למספר המנדטים הנמוך בהיסטוריה שלה - 12. רק כעבור ארבע שנים הצליחה המפלגה לשקם את כוחה, בעיקר בזכות המנגנון המפלגתי והדמוקרטי החזק שלה. 

כשמשמיצים את הליכוד, אין זה מפני שהיא לא דמוקרטית. בדיוק להפך: המגמה היא כרסום ביסודותיה של המפלגה הדמוקרטית והעממית האחרונה. הסיבה ברורה: רק כך יהיה אפשר לשים קץ לשלטון הימין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו