לפני עשרות שנים קבע ביהמ"ש העליון כי דין אחד יהיה לדל ולאביון ולבכיר שבבכירים. כללי המשחק תקפים לגבי כולם באותו אופן, גם לגבי ראש הממשלה. במשך השנים ייצגתי דלים ובכירים והתרשמתי שאכן הפרקליטות עושה כל שביכולתה לנהוג כך - אך לא תמיד מצליחה. בסופו של דבר, אין דומה עיסוק בתיק של שר, ראש עיר, או מנכ"ל בכיר, לעיסוק בתיק של אחד האדם שאינו ידוע ומוכר לציבור.
לא בכל תיק נערכות מחאות מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה. לא בכל תיק קוראים מפגינים שהוא "מורח" את הטיפול, ומולם טוענים מפגינים שכנגד, שהוא נרתם למסע ציד. בנוסף, לא בכל תיק ניתנים לסנגורים ארבעה ימים תמימים לצורך מלאכת השכנוע. אני מהלך במסדרונות הפרקליטויות ובתי המשפט כמעט שלושה עשורים, ולא זכיתי בשימוע של יותר מיומיים, אף בתיקים גדולים מאלה שבהם מדובר כעת.
אם אין די בכל אלה, השימוע עוסק בעבירות של שוחד והפרת אמונים, שתי עבירות שרוחבן מקצה העולם ועד קצהו כמעט. לא רק שרחבות הן - יש מרחב גדול מאוד של חפיפה בין שתיהן. אפשר שאותה מערכת עובדתית תוגדר הן כשוחד והן כהפרת אמונים; הגבולות בין שתי העבירות פרוצים. אפילו הקריטריונים המשפטיים שנקבעו בעליון (פרשת שבס), לא הצליחו לגדור גדרות ברורים לעבירת הפרת האמונים. לאחר עשרות עמודי התפלספות קבע ביהמ"ש שהקריטריונים תלויי מידה: רק הפרה מהותית שלהם תהווה עבירה פלילית, בניגוד להפרה "סתם".
מי יקבע מתי ההפרה מהותית ומתי היא "סתם" במקרה הנוכחי? אין ספק שקיימים חילוקי דעות מקצועיים, אבל בסופו של דבר ההכרעה נתונה על פי חוק ולפי כל הכללים לשיקול הדעת של היועמ"ש.
המשמעויות הציבוריות והפוליטיות של העמדת רה"מ לדין ברורות לכל, גם ליועמ"ש. הוא יודע שבכל מקרה מחצית העם תתקוף את החלטתו בחרון אף, ומאמרים של מלומדים יוקיעו את החלטתו - גם בעיתון שבו אתם קוראים כעת. כך ייעשה, למרות שרבים מבעלי הדעה הנחרצים לא קראו את עשרות אלפי דפי העדויות ולא שמעו את טיעוני השימוע.
אבל אנו, אזרחי המדינה, צריכים להמשיך ולשחק את המשחק עוד שנים רבות לפי הכללים; אותם כללים שמעניקים לאותו רה"מ את הסמכות להחליט אם לצאת למלחמה מסכנת חיים או לקצץ בקצבאות הנחוצות לחלשים. גם החלטות אלה, כמו החלטת היועמ"ש, הן עניין של שיקול דעת ומידה, וכולן בגדר סמכותו וסמכות הממשלה.
אם אנו רוצים להמשיך לבחור את הכנסת, שתבחר את הממשלה, להמשיך לחיות יחדיו למרות השוני וחילוקי הדעות - על כולנו לכבד את הכללים שנותנים לבעלי תפקידים מסוימים שיקול דעת. לא חייבים להסכים עם שיקול דעתם - אך צריך לכבדם ולשמור עליהם, ולהילחם על כך שהחלטת היועמ"ש תקוים בין אם היא תואמת לדעתנו או מנוגדת לה. אלה הכללים, ובלעדיהם, כמו שאומרים הילדים, שברו את הכלים ולא משחקים.
עו"ד עופר ברטל הוא סנגור פלילי ומרצה למשפטים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו