מי ישלם על הביטחון?

מלחמות עולות הרבה כסף. תחמושת, ימי מילואים, אובדן חיים, אובדן ציוד, שיקום העוטף, הגדלת הייצור הביטחוני, הקמת יחידות נוספות - כולם עולים כסף רב.

הממשלה כבר הודיעה כי הוצאות הביטחון יעלו מעתה בקביעות. עד היום הגיעו ההוצאות הביטחוניות הישירות לרמה של בערך 5% תוצר, וכעת הצפי הוא שהן תגדלנה בעוד כ־3%-2% תוצר. המשמעות היא גידול של 50-35 מיליארד שקלים בהוצאות הביטחון בכל שנה. מאיפה יבוא הכסף? או יותר נכון, על חשבון מי?

עד כה דיברו במשרד האוצר על שני צעדים עיקריים שאותם ינקטו. העלאת מס ערך מוסף מ־17% ל־18% (משנת 2025), וקיצוץ רוחבי. שני הצעדים הללו בעייתיים מאוד, משום שמי שיסבלו מהם יהיו המשפחות בעלות ההכנסות הנמוכות והבינוניות. התוצאה הישירה תהיה שצעדים אלו יגדילו את אי השוויון בישראל.

מס ערך מוסף הוא מה שקוראים בכלכלה "מס עקיף". להבדיל ממס ישיר על הכנסה, זה מס על הצריכה שלנו. אנו משלמים על קניית מוצרים ושירותים אחוזים גבוהים לאוצר המדינה. המע"מ הוא למעשה חלק יחסי מהיקף הצריכה שלנו, ולא מההכנסה שלנו.

מס שהוא יחסי לצריכה משמעו נטל גבוה יחסית על הכנסתה של משפחה שהכנסותיה נמוכות או בינוניות. שכן משפחות אלו צורכות את חלק הארי של הכנסתן, בעוד משפחות אמידות צורכות רק חלק קטן מהכנסתן וחוסכות חלק גדול מהכנסתן.

ממשלות גובות מיסים ותומכות במגוון רחב של שירותים ציבוריים ואישיים, כמו חינוך, בריאות, דיור, תחבורה ציבורית ורווחה. מי שזקוקים במיוחד לתמיכה זו הם בעלי הכנסות נמוכות ובינוניות, שבלי סיוע ושירותים מהמדינה לא יוכלו לדאוג לחינוך נאות לילדיהם, לא יוכלו לטפל בבריאותם, לא יוכלו לרכוש גג לראשם, ולא יוכלו להתנייד ממקום למקום. לא רק מי שחיים בעוני נפגעים מקיצוץ התמיכה הציבורית בשירותים אלו, אלא גם משפחות ממעמד הביניים ומשפחות שכירים, שכן גם הן אינן יכולות לממן חינוך איכותי ובריאות טובה ללא השקעה ציבורית משמעותית.

מה שקוראים במשרד האוצר קיצוץ בהוצאות משמעותו פגיעה בשירותים הציבוריים, שלהם זקוקה רוב האוכלוסייה בארץ. "קיצוץ רוחבי" מזיק עוד יותר, כי זה קיצוץ ללא הבחנה בכל שירות חברתי, ללא בדיקה והבחנה.

לעומת שני הצעדים הללו שמקדמת הממשלה, העלאת המע"מ וקיצוץ תקציבי, היו יכולים במשרד האוצר להמליץ על צעד מסוג אחר למימון הוצאות הביטחון, והוא העלאת מיסים ישירים - מיסים המוטלים על ההכנסה, והם בדרך כלל פוגעים בבעלי ההכנסות הגבוהות יותר מבעלי ההכנסות הנמוכות.

אפשר לחשוב על כמה העלאות משמעותיות יותר של המיסים הישירים. ראשית, אפשר להעלות את שיעור המס השולי על ההכנסות הגבוהות ביותר. שנית, אפשר לבטל פטורים ממס החברות על יצואנים. אין הצדקה של ממש לפטור זה, משום שבישראל יש איזון בין היצוא ליבוא ואין צורך לעודד יצוא.

לא רק מי שחיים בעוני נפגעים מקיצוץ התמיכה הציבורית בשירותים אלו, אלא גם משפחות ממעמד הביניים ומשפחות שכירים, שכן גם הן אינן יכולות לממן חינוך איכותי ובריאות טובה ללא השקעה ציבורית משמעותית

למרבה הצער, כל אלו אפילו לא חלק מהדיון הכלכלי. זו התוצאה במציאות הישראלית שבה לבעלי ההכנסות הגבוהות יש תמיד מליצי חסד בחלונות הגבוהים, אך לשכבות הנמוכות ולשכבות הביניים אין נציגים סביב שולחן הממשלה.

עוד לא מאוחר. צריך להעלות אפשרויות כאלה על סדר היום, כדי להבטיח שהשירותים הציבוריים והחברתיים ייפגעו פחות. אם מה שהוכרז עד כה הוא מה שנקבל, יש חשש כבד כי רוב הצעדים שהממשלה תנקוט כדי לממן את הגידול בהוצאות הביטחון יגדילו פערים ויפגעו ברוב הציבור בישראל.