אראל סג"ל מזדעק בעיתון זה על הצביעות לכאורה שבביקורת משמאל על אנשי הימין הדתי־מתנחלי, אשר בעיצומה של המלחמה בחרו לחגוג את ההזדמנות להקים מחדש התנחלויות בעזה. בתגובה ממחזר סג"ל את טענתו הקבועה שלפיה גם ברל כצנלסון, בן־גוריון והמיינסטרים של תנועת העבודה ההיסטורית תמכו בטרנספר לערביי הארץ.
סג"ל מזכיר את תמיכתם של חברי כנסת ממפלגת העבודה ב־1993 בהצעת חוק לפסילת מפלגת "מולדת" מהתמודדות בבחירות, משום שדגלה ב"טרנספר מרצון", זאת אף שהאבות המייסדים של מפלגת העבודה תמכו לכאורה באותו דבר בדיוק.
אלא שברל כצנלסון תמך בהמלצות ועדת פיל לחילופי אוכלוסייה מוסכמים של כ־200 אלף איש בין המדינה הערבית והמדינה היהודית - צעד שזכה אז לתמיכה בינלאומית. לעומת זאת הבהיר ברל כי "מעולם לא דגלנו בטרנספר מאונס" וכי "איננו רואים חילופי אוכלוסים כדבר שתחול בו הכפייה". למי שחשב שבשם תקומתו הלאומית העם היהודי רשאי לשעבד עם אחר השיב ברל שמבחינתו "מדובר בסירוס מוחלט של האידיאל הציוני".
בניגוד מובהק לכך, ה"טרנספר בהסכמה" שבו דגלה "מולדת" היה מונח מכובס לטרנספר בסחיטה או בכפייה של ממש, שבדומה לתוכנית הנוכחית של "טרנספר מרצון" לתושבי עזה אמור היה להתבצע באמצעות דחיקת הפלשתינים לעזוב על ידי פגיעה ביכולתם להתפרנס או לרכוש השכלה, או כגירוש בכוח של האוכלוסייה והעברתה במסגרת הסכם עם מדינה אחרת.
גם בכל הנוגע לעידוד עזיבה וגירושים שנויים במחלוקת במלחמת העצמאות רב השונה על הדומה בין שתי התקופות. ב־1948 נאבק היישוב העברי על עצם קיומו וחתר ליצור רצף טריטוריאלי בר־הגנה עם רוב יהודי, כתנאי הכרחי למדינה יהודית ודמוקרטית. לשם כך היתה הנהגתו מוכנה גם לנקוט צעדים שלמדינה ריבונית מבוססת אסור להרשות לעצמה. לעומת זאת, תוכניתו המופקרת של הימין הדתי־מתנחלי כיום, הכוללת הקמת התנחלויות בעזה כחלק מתוכנית גדולה של גירוש וסיפוח, תעשה בדיוק את ההפך - תחמיץ הזדמנות היסטורית למנף את הישגיה הצבאיים של המלחמה להישגים מדיניים אזוריים שיחזקו את ביטחון ישראל, ובטווח הארוך תשים קץ ליכולתנו להמשיך להתקיים כמדינה יהודית דמוקרטית.
ה"טרנספר בהסכמה" שבו דגלה "מולדת" היה מונח מכובס לטרנספר בסחיטה או בכפייה של ממש, שבדומה לתוכנית הנוכחית של "טרנספר מרצון" לתושבי עזה אמור היה להתבצע באמצעות דחיקת הפלשתינים לעזוב על ידי פגיעה ביכולתם להתפרנס או לרכוש השכלה, או כגירוש בכוח של האוכלוסייה והעברתה במסגרת הסכם עם מדינה אחרת
כפי שניר רייזלר הראה לאחרונה במאמר מאיר עיניים בכתב העת "תלם", המהלך של סג"ל מצטרף לניסיון המתמשך של ח"כים בימין לשכתב באופן שקרי את העבר ולייחס להוגי הציונות ומנהיגיה תפיסות אנטי־הומניסטיות המהוות את היפוכן של השקפותיהם המקוריות.
רק דרך מהלך של שכתוב גס של ההיסטוריה הציונית, שסג"ל הוא ממוביליו הבולטים לאורך השנים, יכול המחנה המתיימר להיות לאומי להסוות את הסתירה העמוקה בין החזון הציוני המקורי לבין הדרך המסוכנת שבה הוא מוביל את המדינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו