פליטים לנצח

המלחמה במרצחי חמאס נמשכת במלוא התנופה. צה"ל מעמיק אחיזה ברצועה, ולאחר הערים עזה וחאן יונס, כבר מסמנים בישראל את המטרות הבאות: דיר אל־בלח ורפיח, שבמרכז הרצועה ובדרומה.

בשטח עצמו, גם בזה שבו מוטט צה"ל את היחידות הלוחמות של חמאס, נותרו חוליות מחבלים, וכמו באיו"ש הן מנסות לפגוע בכוחות צה"ל ואף להמשיך לשגר טילים לעבר ישראל. אבל לכל דבר ועניין, ישראל מחזיקה בשליטה המעשית ברצועה, וודאי שעל מהלך החיים של תושביה, וביכולתה להתיר או לאסור תנועה של אנשים וסחורות, בנייה ושיקום של ההריסות וכל פעילות אזרחית אחרת.

מבול או שיטפון אל־אקצא, כינויה בערבית של מתקפת הטרור והרצח של חמאס על ישראל, הפך זה מכבר לשיטפון של עזתים הנמלטים מבתיהם באזורים שבהם פועל צה"ל נגד מחבלי חמאס. סוכנויות האו"ם מדווחות כי כ־1.9 מיליון איש, כ־85 אחוזים מתושבי הרצועה, נטשו את בתיהם ועברו דרומה. על סוכנויות האו"ם קשה, כידוע, לסמוך, שהרי לאורך שנים הן פעלו יד ביד עם חמאס וסייעו לו לבסס ולקיים את שלטונו ברצועה. נוסף על כך, רבים מגופים אלו משקיעים את כל מרצם בתחזוקתה של בעיית הפליטים הפלשתינים, ולא בפתרונה.

אבל גם אם המספרים בפועל נמוכים בהרבה ומדובר רק במיליון וחצי או אף במיליון עזתים שנעקרו מבתיהם, ברור כי חמאס המיט אסון חסר תקדים על תושבי הרצועה. רבים מהם, יש להודות, הלכו אחריו בעיניים עצומות, תמכו בו וחגגו עימו את מתקפת הטרור הרצחנית שביצע ב־7 באוקטובר.

אלא שכאשר הדברים נוגעים לישראל ולמאבקה באויביה, העולם מזדעק. אפילו ידידינו האמריקנים מביעים דאגה לגורל האוכלוסייה האזרחית ברצועה, ואף מפעילים לחץ בלתי פוסק על ישראל כדי שזו תקל את מצוקתם של העזתים, תקבל על עצמה אחריות לספק את צורכיהם, ואף תתחייב להשיב אותם לבתיהם בעוד המלחמה נמשכת.

ספק אם טובתם של תושבי עזה היא העומדת לנגד עיני מבקריה של ישראל, שהרי אם הם היו דואגים לעזתים, היו פועלים זה מכבר לסלק את שלטון חמאס, שהביא אסון אחרי אסון על ראשם. אלא שהביקורת עלינו מונעת לא אחת משנאת ישראל, כמו גם מהרצון לסייע לחמאס לשוב ולעמוד על רגליו.

מציאות של פליטות ועקירה עקב מלחמה היא תופעה נפוצה בעולם ואינה ייחודית למלחמה שכפה עלינו חמאס בשמם של תושבי עזה. נתונים של האו"ם עצמו מלמדים כי בעולם מצויים יותר מ־110 מיליון איש שנאלצו לעזוב את בתיהם, ומתוכם כ־35 מיליון, מחציתם ילדים, מוגדרים כפליטים, דהיינו כאלה שאין להם לאן לחזור ושרבים מהם מתגוררים במחנות פליטים.

עם אלו אפשר למנות 6-8 מיליון פליטים שנמלטו מסוריה במהלך העשור האחרון. יותר ממחציתם עודם מתגוררים במחנות אוהלים בטורקיה, בירדן ובלבנון. ולאלו יש להוסיף מיליוני פליטים מאפגניסטן, מדרום סודאן וממיאנמר.

ספק אם טובתם של תושבי עזה היא העומדת לנגד עיני מבקריה של ישראל, שהרי אם הם היו דואגים לעזתים, היו פועלים זה מכבר לסלק את שלטון חמאס, שהביא אסון אחרי אסון על ראשם

יתכבדו אפוא מדינות העולם וסוכנויות האו"ם ויפתרו קודם כל את מצוקתם של מיליוני הפליטים מסוריה או מאפגניסטן לפני שהן מגנות את ישראל או לוחצות עליה להתפשר על צורכי הביטחון שלה. במקרה של פליטים אלו, רבות ממדינות העולם התגייסו לקלוט אותם. אלא שאת הפלשתינים איש אינו רוצה, ולבד מכך - פתרונות שכאלו לא מסייעים למפעל הנצחת הסכסוך הישראלי־פלשתיני, שבו, ולא בפתרון הסכסוך, משקיע האו"ם את כל מרצו.

הפלשתינים משלמים את מחיר המלחמה שאותה כפה בשמם חמאס על ישראל.

צריך לסייע לאוכלוסייה האזרחית בעזה ולהקל את מצוקתה, אבל אפשר לעשות זאת - לאורך חודשים ושנים - במחנות האוהלים בדרום הרצועה, ובכך לאפשר לצה"ל להוסיף לפעול נגד חמאס.