לשבור את עזה

על רקע צמצום כוחות צה"ל ברצועת עזה, מתחדדת השאלה כיצד נכון שתיראה הרצועה אחרי המלחמה.

לתפיסתי, לאחר 30 שנה של ניסיונות לייצר ולצייר את הרצועה כמקשה אחת, הגיעה העת לחשוב אחרת, לפרק את הרצועה למרחבים, לאפשר שלטון מוניציפלי ולשמר יכולת שליטה ביטחונית בכל מרחב בפני עצמו. הגיעה העת לשבור את רצועת עזה.

בינואר 1971 נרצחו שני ילדי משפחת ארויו שעה שעברו ברצועת עזה עם הוריהם. הרצח גרם לשינוי המדיניות ברצועה, בהוראת ראשת הממשלה דאז, גולדה מאיר. הרמטכ"ל הטיל על אריאל שרון, אז אלוף פיקוד דרום, למגר את הטרור.

עם הזמן גיבש שרון תפיסת הפעלה של "לחימת גרילה נגד הטרור". השטח חולק לגזרות, ובכל גזרה התמקצע כוח כדי שיכיר בצורה מיטבית את האוכלוסייה, הדרכים, נקודות התורפה ועוד. במקביל, שרון נתן יד חופשית לסיירת שקד לחפש חוליות מחבלים ולפגוע בהן. יחד עם מאיר דגן, הוא גיבש את דרכי הפעולה של סיירת רימון המסוערבת.

לצד זאת, פיקוד דרום ניהל אחרת את היחס לאוכלוסייה, ונהג בה בשיטת המקל והגזר. אזורים שקטים פותחו וזכו לסיוע תשתיתי וכלכלי. באזורים שבהם היו פעולות טרור, או שמהם יצאו פעולות כאלה, נמנעה ישראל מלסייע. ב־1972 נרשמו כ־60 פיגועים לעומת 450 ב־1971.

השנים שלאחר מכן היו שקטות יותר. ההנהגות המקומיות, שראו את ההרס שיצר המבצע הצבאי, את מספר העצורים שהותירו בני משפחה עם קשיי פרנסה ועוד, לצד אזורים אחרים ברצועה שפרחו והתקדמו - הפנימו את המסר, הבטיחו וקיימו שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון. תוצאות הפעולה החזיקו מעמד כמעט 15 שנה, ערב האינתיפאדה הראשונה.

ניתן להסיק כמה השלכות לימינו: ראשית - רצועת עזה כמקשה אחת, עם הנהגה אחת מרכזית, אינה גזירה משמיים. בעבר, כשעזה היתה מחולקת, הצלחנו לייצר יותר שקט ביטחוני. המסקנה השנייה מחייבת אותנו להקפיד להחזיק בחופש פעולה צבאי, ככל שיידרש. חופש הפעולה הוכיח עצמו בשנות ה־70, והוא מוכיח את עצמו ביו"ש מאז חומת מגן.

המסקנה השלישית: קיום הנהגה מקומית שהאינטרס שלה הוא התושבים מצד אחד ועמדת השפעה מהצד השני יביא ליותר שיתוף פעולה עימם, מאשר לזה שיוכל להתפתח עם שלטון מרכזי מושחת ומרוחק מהאוכלוסייה. כל מי שעיניו בראשו רואה לנגד עיניו את הרשות הפלשתינית ואת שלטון חמאס שלא סופרים את האזרחים.

ההנהגות המקומיות, שראו את ההרס שיצר המבצע הצבאי, את מספר העצורים שהותירו בני משפחה עם קשיי פרנסה ועוד, לצד אזורים אחרים ברצועה שפרחו והתקדמו - הפנימו את המסר, הבטיחו וקיימו שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון

כדי לשנות מציאות בעזה, יש לשבור את המושג "רצועה", לחלק למרחבים, לנהוג בשיטת המקל והגזר ולעודד הנהגה מקומית. עד עתה פעלנו סכמטית מדי - למשל ההתקפה הישראלית שהחלה מצפון הרצועה ויצרה סיבוך ברפיח שעל הגבול המצרי. היינו מצליחים להפתיע יותר לו היינו מתחילים מדרום ועולים צפונה. כדי להפתיע את האויב צריך לצאת מהתבנית. פירוק הרצועה ויצירת מרחבים הם בדיוק צעד כזה.

אי־אז בשנות ה־70, הרצועה שקטה למשך 15 שנים. זו היתה תוצאה של תחבולה, של נחישות ושל חשיבה מחוץ לקופסה.