לגילוי כמויות מים גדולות על הירח יש חשיבות מדעית עצומה. סביר שתהיינה לכך גם משמעויות טכנולוגיות ופרקטיות, אבל החשיבות האמיתית היא בעצם גילוים של מים מחוץ לכדור הארץ. כל עוד היה לא נגיש, הירח היה יעד לדמיונם של יוצרי המדע הבדיוני והמסעות הפנטסטיים. לוקיאנוס מסאמוסאטה, אחד מאבות המדע הבדיוני, כתב כבר במאה השנייה לספירה על מסע אל הירח. בעקבותיו כתבו סירנו דה ברז'ראק (במאה ה-17), ז'ול וורן ("מהארץ לירח", 1865) ואחרים, ואף סרט המדע הבדיוני הראשון שהופק בשנת 1902, עיבוד לספרו של וורן, נקרא בשם המתאים - "מסע אל הירח". בכל אותם מסעות מופלאים פגשו החוקרים את העמים החיים על פני הירח ושליטיהם, אולם עם התפתחות המדע למדנו יותר על הירח והשתנה האופן שבו הוא הוצג ביצירות המדע הבדיוני. הציפייה לחיים עשירים התבדתה עם ההבנה כי הירח, כמו גם שכננו מאדים, הם עולמות צחיחים ונטולי חיים. מים הם אבן הבניין לכל צורות החיים. מדובר באחד החומרים הנדירים ביקום, אשר מדענים מחפשים בקדחתנות ביקום שסביבנו - שכן מים הם תנאי מקדים לקיום חיים כפי שאנו מכירים אותם. חשיבות הגילוי הנוכחי אינה החשיבות הפרקטית של השימוש במים עם יישובו של הירח, אלא של הסבירות, שכעת קצת יותר גבוהה, לקיומם של חיים מחוץ לכדור הארץ. הכותב הוא מנהל פסטיבל "אייקון" למדע בדיוני ופנטזיה