גשמי ברכה במערכת החינוך

עכשיו זה ברור, אנחנו עם שאוהב להלקות את עצמו. בכל שנת בצורת מתריסים מנהיגי העדה ואומרים "חטאנו, פשענו, וזה עונשנו", אבל כשהגשמים יורדים, אין קול ואין פוצה. וזה בדיוק מה שקורה כעת, עם פרסום תוצאות המבחנים הבינלאומיים במתמטיקה ובמדעים: סוף סוף החינוך בישראל משתפר, והמאמץ העצום של המנהלים, של המורים ושל משרד החינוך מתחיל להניב פירות. אז איפה הגיבוי, היכן האמון ומה עם קצת פרגון, שלא לומר תשואות, רחמנא ליצלן-

צריך להודות, ההישגים של תלמידי ישראל משתפרים ובמבחני TIMSS הבינלאומיים הם התקדמו מהמקום ה-24 במתמטיקה וה-25 במדעים ב-2007 למקום ה-7 במתמטיקה וה-13 במדעים ב-2011. יבואו המלעיזים ויגידו, מה החוכמה הגדולה? משרד החינוך שופך כסף, הקדיש שעות נוספות והכשיר את המורים. אבל מה רע בכך? יוסיפו המקטרגים שאלה הם הישגים לטווח קצר, ושהמבחן הוא בכלל מדגם. ולפינים וליפנים ההצלחה באה בקלות, ללא מאמץ-

הגיע הזמן שנפסיק להשתלח במערכת החינוך. לפעמים נדמה שיש אנשים המתפרנסים מהביקורת ומהטרוניה, אז במקום להסביר שאין סיכוי ושהכל גרוע, אולי תיתנו כתף? משימת שיפור החינוך היא משימה לדור שלם. כיום מובילים אותה מורים חלוצים ההולכים לפני המחנה, אולם כדי שתצליח חייבים רבים וטובים להצטרף. עגלת החינוך מתחילה לצאת מן הבוץ, המצב הנוכחי אינו גזירת גורל, והשיפור אינו חזון תעתועים, אלא הוא נמצא בהישג יד. אין פתרונות קסם ואין מסלולים עוקפים, מדובר בעבודה יומיומית קשה ומאתגרת, שהסיפוק בצידה הוא עצום.

אסור לנו לנוח על זרי הדפנה, הזמנים משתנים ואנו משתנים בתוכם. העולם אינו קופא על שמריו וגם החינוך משנה את פניו. במבחני פיז"ה של ה-OECD ב-2015 כבר לא ייבדקו רק הידע של התלמידים ומידת הבקיאות שלהם בחומר, אלא הם יתבקשו להפגין מיומנויות עומק, יכולות חקר, עבודת צוות ושימוש במחשבים. בכל המדינות שהצליחו עד כה בחינוך שוקדים כעת על שינוי הדרך שבה לומדים ומלמדים. לא רק שינון ותרגול, אלא גם הסקת מסקנות, השלכה מנושא לנושא והתמודדות עם תחומים חדשים.

גם לנו כהורים מחכה בשנים הקרובות תפקיד. עלינו להפנים שהחינוך שנדרש לילדינו כיום שונה בתכלית השינוי מהחינוך שאנו קיבלנו בגילם. זו הפנמה מורכבת, משום שכהורים קראנו להם את הספרים שהורינו קראו לנו ושרנו להם את השירים שעליהם גדלנו. עלינו להתעורר מהגעגועים הנוסטלגיים שלנו ולהבין שעלינו להיות שם בשבילם ולא בשבילנו. הילדים של היום, שיהיו האזרחים של מחר, יצטרכו להיות ידענים גדולים מאיתנו. אבל כדי לשרוד ולשגשג בכפר גולבלי מתערער, הם יהיו חייבים להיות יצירתיים וחדשנים, ביקורתיים וסקרנים, משתפים וסובלנים, גמישים ועמידים בעת ובעונה אחת.

אז יישר כוח למשרד החינוך, למנהלי בתי הספר, ומעל לכולם למורים ולתלמידים. זהו צעד ראשון חשוב, שהלוואי שיסמן שינוי במגמה. אם זה הכיוון וזו הדרך, התשובה טמונה רק בנו, האזרחים, ובמה שנבחר לעשות מכאן והלאה.

הכותב הוא מנכ"ל קרן טראמפ וחבר הוועד המנהל של תנועת "הכל חינוך"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו