למה הריבית לא יורדת יותר

החוק שמחייב את החנויות להציג את ארץ המוצא של התוצרת החקלאית נכנס לתוקף בשבוע שעבר. בסופר השכונתי שליד הבית מחירי העגבניות והמלפפונים "תוצרת הארץ" עמדו על 15 שקלים לקילוגרם.

אתמול התכנסה ועדה בכנסת לדיון על "אי־ביטחון תזונתי". הדיון בוועדות האלה תמיד זהה - איך נוכל לתת יותר כסף לנזקקים, וזה דיון חשוב, אבל הוא רק צד אחד של המטבע. מחירי הפירות והירקות עלו בשנת 2023 ב־10%. את שר החקלאות זה לא ממש עניין.

לפני פחות מחודש הסביר לנו שר החקלאות אבי דיכטר שמחירי הפירות והירקות הם חלק קטן ממדד המחירים, ולכן לא צריך להתעסק בזה. מחירי פירות וירקות הם כסף קטן מבחינתו, וגם ככה איזו ועדה תגדיל קצבאות. מה שחשוב מבחינתו זה לשמר קרטל חקלאי ולמנוע תחרות בכל מחיר.

לא סתם הגיעו התקנות של ציון ארץ המוצא. התקווה של הקרטל החקלאי היתה שאם יהיה כתוב "תוצרת הארץ", אנשים יתמלאו נוסטלגיה. מה שקורה בפועל הוא שלציבור יש סוף־סוף את מי להאשים.

שר החקלאות טועה פעמיים: פעם אחת כשהוא מגן באופן אקטיבי על הקרטל החקלאי ומייקר לנו את המחיה, ופעם שנייה כאשר הוא מתרץ את המדיניות שלו בכך שמדובר בכסף קטן. כי לא מדובר בכסף קטן - מתוך כ־3.2% אינפלציה השנה, 0.3% משויכים להעלאה של מחירי הפירות והירקות. ויש לזה השפעה על כל המחירים במשק - האינפלציה משפיעה על הריבית במשק.

המשימה העיקרית של הנגיד היא לשמור על רמת מחירים יציבה, כלומר להילחם באינפלציה. אם האינפלציה היא פחות מ־3%, הריבית תהיה נמוכה. כאשר המלפפונים והעגבניות מגיעים ל־15 שקלים לקילוגרם, האינפלציה עוברת את ה־3%, ובנק ישראל מחויב לשמור על ריבית גבוהה. את הריבית הזו אנחנו רואים במשכנתאות ובהלוואות שלנו.

כן, זה לא אינטואיטיבי, אבל המשכנתאות יקרות יותר כי שר החקלאות נמנע מלפעול להורדה של מחירי התוצרת החקלאית. מחירי המלפפונים ומחירי הדיור קשורים אלו באלו. מלפפונים יקרים משמעותם תשלום גבוה יותר גם במשכנתא הצמודה וגם במשכנתת פריים.

התנגחות בנגיד הפכה עוד לפני המלחמה לספורט לאומי. גפני וחברי כנסת ושרים נוספים בכו בכי תמרורים, ותקפו את הנגיד על הריבית הגבוהה ועל המשמעות שלה למשקי הבית. אך בכי התמרורים לא היה אלא דמעות תנין, כי הנגיד לא קובע ריבית בוואקום - הוא מחויב להעלות את הריבית אם יש אינפלציה (הריבית היא אמצעי לריסון האינפלציה). אבל מי מחולל את האינפלציה? אותם חברי כנסת חסרי אחריות שמפזרים כסף ללא שום ריסון עצמי. מצד אחד הם מחלקים כסף שאין, ומצד שאני באים אחר כך לבכות שהמבוגר האחראי (הנגיד) מרסן את היצע הכסף כדי לא לחזור לאינפלציה של שנות ה־80.

הציבור חייב להבין שמחירי המלפפונים ומחירי הדיור קשורים אלה באלה, ושמחירם הגבוה נובע בגלל התנהגות הפוליטיקאים. אי אפשר גם להתלונן על יוקר המזון ועל הריבית הגבוהה במשכנתא, ובו־בזמן להגן על קרטלים בחקלאות. אי אפשר לעשות "מחיר למשתכן" ו"דירה בהנחה" מבלי להבין שזה מעלה את מחירי הדיור.

מי מחולל את האינפלציה? אותם חברי כנסת חסרי אחריות שמפזרים כסף ללא שום ריסון עצמי. מצד אחד הם מחלקים כסף שאין, ומצד שאני באים אחר כך לבכות שהמבוגר האחראי (הנגיד) מרסן את היצע הכסף כדי לא לחזור לאינפלציה של שנות ה־80

הנגיד הוריד את הריבית ב־0.25%, החלטה שיכולה לחסוך כמה מאות בודדות של שקלים למשק בית במשכנתא. היא גם מצביעה על גידול באמון. הבעיה היא שההחלטה הזו רק מראה על הפוטנציאל המבוזבז.

אם אבי דיכטר היה רואה בעצמו שר החקלאות של כל האזרחים ולא רק של הקרטל החקלאי, אז מחירי התוצרת החקלאית היו נמוכים יותר והורדת הריבית היתה באה הרבה קודם. אם שרי השיכון היו רואים את טובת המדינה ולא את טובתם של מצביעים מסוימים, אז יוקר הדיור היה נמוך יותר. ככלל, ככל שהפוליטיקאי בוכה חזק יותר, כך הסיכוי שהמצב באשמתו גבוה יותר.