סטטיסטיקות מגונות

כמו שיגיע מועד היום שאחרי - כך גם יגיע הזמן לסטטיסטיקות. לא כעת. לא תוך כדי לחימה.

אני שונאת סטטיסטיקות. שונאת, כי לעיתים הן פותחות פה לשטן. לדוגמה, שלשום פרסם צה"ל נתונים על ירידה משמעותית בהיקפי שיגורי הרקטות מרצועת עזה לשטח ישראל.

נמסר שב־7 בדצמבר, השבוע שלאחר ההפוגה, היו 75 שיגורים, שפחתו ל־23, עד שב־27 בדצמבר הם עמדו על 14 שיגורים ביום. "ירידה של כ־%80 בחודש דצמבר", נמסר בעדכון הצה"לי.

בשביל מה זה טוב? שאלתי את שולח המסר. זה הרי לפתוח פה לשטן. התשובה היתה - לא קשור לשטן, אלה נתונים יבשים. שעות ספורות בלבד לאחר מכן היו יותר מ־20 שיגורים מעזה לעבר אזור המרכז, במקביל להמשך ירי הטילים וחדירת כלי הטיס הלא מאוישים בצפון.

אתמול פרסם צה"ל נתונים יבשים על נפגעי ירי דו־צדדי ותקלות מבצעיות. מתחילת הלחימה הקרקעית יש לנו 29 חללים בתאונות מבצעיות ובירי דו־צדדי. 18 חיילים בירי דו"צ, שני חיילים באירוע חריגות ירי (כדור תועה), תשעה חללים בתאונות, כולל קריסת עמוד ופיצוצי אמל"ח, ועוד מרעין בישין. כמו כן, עוד ארבעה חיילים נהרגו בצפון וביו"ש. בסך הכל - 33 חללים שנהרגו באירועים שלא מאש אויב.

מה מועילים המספרים והנתונים הללו? לטעמי, אין מקום לפרסם אותם לציבור הכללי. זה לא מועיל, ובהחלט לא מנחם. החיילים שנהרגו נפלו כגיבורים על משמר המולדת. האם בטעות הסטטיסטיקה של נפילתם לא יוצרת הבדל בין דם לדם? האם נפילתם היא פחות הרואית? בשביל מה זה טוב? נכון היה להשתמש בזה לצורך פנים־צה"לי, כדי ללמוד ולהשתפר.

ולכל זה מצטרפת הסטטיסטיקה המגונה מכולם - הסטטיסטיקה שלא באמת מתבצעת, אלא זו שנאמרת לפי תחושה וגוזרת את מתינו לפי מגזרים.

דבר אחד הוא להתפעל מהחינוך שמקבלים תלמידי המכינות הקדם־צבאיות וישיבות ההסדר, ומתרומתם למדינה ולחברה ולביטחון, ודבר אחר הוא לעשות בכך שימוש פוליטי ציני להאדרת פוליטיקאים מהמגזר הדתי. זה חוטא לנופלים וחוטא לחברה כולה, שהתייצבה כאחת לקרב.

כולם עזי נפש. וכולם יפי הבלורית והתואר והטוהר. וכולם מאובקים ושותתי דם, שומרים על מגש הכסף שעליו מוגשת לנו מדינת ישראל. כל מה שנדרש מאיתנו הוא לשמור עליה, לא לפלג ולסכסך

אם יש דבר שחוזר על עצמו בסיפורי הלוחמים השבים משדות הקרב, ובצוואות הנופלים ובהקשות המשפחות השכולות - זה שמירה על אחדות.

ושמות ההרוגים מכל רחבי הארץ. מעפולה ומטבריה ומנתניה ומפרדסיה וממודיעין ומירושלים ומאילת, וגם מיהודה ושומרון. וכולם עזי נפש. וכולם יפי הבלורית והתואר והטוהר. וכולם מאובקים ושותתי דם, שומרים על מגש הכסף שעליו מוגשת לנו מדינת ישראל. כל מה שנדרש מאיתנו הוא לשמור עליה, לא לפלג ולסכסך.

לא לשאול אם יש טייסים שלא מוכנים לסייע אווירית ללוחמים כי הם מתנחלים - זו שאלה מגונה. ורה"מ נתניהו, במקום לגעור במי ששאלה אותה, גער באלוף - ששייך בעצמו לכיפות הסרוגות - שענה לה כי זה לא נכון, והוסיף שהשאלה איומה. והיא אכן איומה.

מי שעושים הפרדה בין דם לדם ושבים ומדברים בשיח של 6 באוקטובר 2023 פוגעים בעם כולו, שלא יאפשר לשיח הזה לחזור לחיינו.