חברה ומשק מתפתחים זקוקים למערכת השכלה גבוהה משובחת המטפחת חשיבה ביקורתית, והמקנה כלי ניתוח אנליטי והשכלה רחבה. בלעדיהם לא תיתכן גם התפתחות מדעית וטכנולוגית החיונית לצמיחה כלכלית. השאלה היא מהי אוניברסיטה טובה, מה היא אמורה להשיג ובאיזה מחיר. כותרת בעיתון הדגל של הליברליזם (השמאל) בארה"ב - ה"ניו יורק טיימס" -
המתייחס בחרדת קודש לאוניברסיטאות, מעוז השמאל (כמעט כמו אצלנו), שאלה לאחרונה "האם נושרי אוניברסיטאות יצילו את אמריקה?" מחבר המאמר הפרובוקטיבי, מיכאל אלסברג, מציין שמרבית היזמים שפיתחו את ההיי־טק ואת כלכלת האינטרנט, מביל גייטס וסטיב ג'ובס ועד מארק צוקרברג, נשרו מלימודיהם באוניברסיטה לאחר שמצאו שהם בבחינת בזבוז זמן ומשאבים.
"האקדמיה באמריקה", כותב אלסברג, "מצטיינת אולי ביצירת סופרים, מבקרי ספרות, היסטוריונים ובעלי מקצועות הדורשים תואר אקדמי. אך אין לנו מחסור באמריקה בעורכי דין או בפרופסורים. אנו חסרים יזמים היוצרים מקומות עבודה; ואלה אינם בעלי מקצועות מסורתיים, אלה אנשים המקימים מיזמים. שיטת החינוך באמריקה אינה מלמדת לא את הכישורים ולא את ההתייחסות הראויה להקמת עסק. אין עסק באמריקה - ואין אפשרות ליצור מקומות עבודה - בלי שמישהו יקנה משהו. אבל אין כמעט סטודנט הלומד משהו על אמנות המכירה, וקרוב יותר לוודאי שהוא ילמד שהצריכה (הקפיטליזם) היא שיא הרוע".
בישראל המצב הרבה יותר חמור. האוניברסיטאות בישראל, לבד מפקולטות המדעים המדויקים, מעצבות השקפת עולם אנטי יצרנית קיצונית שהפכה על פניה את האתוס הציוני ששאף להקים חברה המתפרנסת מיגיע כפיה. בפקולטות למדעי החברה והרוח אין עניין בדרך לעושר, אלא איך "לחלק את ההכנסות". כאילו העושר יורד כמן מן השמיים, וכל מה שנשאר לעשות זה לחלק אותו לפי "חלוקה צודקת" (שאיש אינו יודע להגדירה).
גרוע מכך, האוניברסיטאות מנחילות לסטודנטים תפיסת עולם הגורסת שרווח מקורו בניצול, ולכן כל העסקאות הן משחק סכום אפס שאם צד אחד מרוויח בהן, השני נפסד. זו נבואה המגשימה את עצמה. הישראלי אינו רוצה להיות פראייר. הוא דואג לכך שהוא יהיה המרוויח והלקוח או השותף - ה"נדפק". ההון האנושי הוא המשאב החשוב בישראל. האוניברסיטאות הרשו לקבוצה של קנאי הפוסט־מודרניזם והניאו־מרקסיזם להשתלט על מדעי החברה והרוח, ולהדיר מהם כל מי שאינו שותף לקנאות האידיאולוגית הפוליטית והכלכלית - האנטי קפיטליזם שלהם. הם הפכו את הלימודים לעקרים מכל הבנה של המציאות וחסרי תועלת או חשיבה ביקורתית (זוכרים את עבודת הגמר שהאשימה את חיילי ישראל בגזענות על שאינם אונסים פלשתיניות?).
כמו כן, מאות אלפי הצעירים שאינם מוכשרים או מתכוונים לייצר ידע, אלא להתכונן לחיי עבודה, עוברים באוניברסיטאות שטיפת מוח דוגמטית ואינם מקבלים ידע ודרכי חשיבה מועילות. הם מגלים מאוחר מדי כי לתעודות שרכשו בעמל ובכסף רב (חלקן בשווי מאות מיליוני שקלים בשנה, המסובסדים מכספי משלם המסים) אין כל ערך תעסוקתי. אפשר אולי להרשים בעזרת מה ששיננו באוניברסיטה את החברים בהגיגים מתוחכמים על לאקן, דרידה וז'יז'ק, אך אי אפשר להתפרנס מכך. בשיחות עם מפגיני המחאה החברתית היה אפשר לשמוע את תסכולם ואת פחדם מפני עתיד תעסוקתי מעורפל בעקבות מה ש"למדו" באוניברסיטה. זו כמובן תופעה עולמית הגורמת נזק כלכלי רב גם באמריקה ובאירופה. המצב בישראל, שבה אין כמעט פלורליזם באוניברסיטאות, הוא סכנה קיומית לעתידנו הכלכלי והחברתי.
יש לבחון האם במקום לסבסד במאות מיליוני שקלים בשנה תארים חסרי ערך, שאינם מכשירים את מקבליהם לחיי עבודה ומייצרים אינפלציה של מאות מרצי "פסבדו אקדמיה", לא מוטב להקדיש את האמצעים היקרים ליצירת כישורים מועילים וידע של ממש?
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו