בעוד פחות משמונה חודשים יסיים נשיא ארה"ב, ברק אובאמה, את כהונתו בבית הלבן. במשך שתי הקדנציות שלו, ניסה הנשיא האמריקני להגיע להסדר מדיני בין ישראל והרשות הפלשתינית בכל דרך אפשרית, ועשה זאת ברמת להט ואינטנסיביות כה רבה, שספק אם נשיאים קודמים בעשורים האחרונים השתוו אליה.
מאמציו של אובמה, כידוע, לא צלחו, בעיקר בשל העקשנות והסרבנות של ההנהגה הפלשתינית, שבמקום לשבת לשולחן המשא ומתן, החליטה לבחור שוב ושוב בהסתה, בתמיכה ועידוד טרור ובהאשמת ישראל בחוסר רצינות. ואולם, מבחינת הממשל האמריקני, הכישלון להגיע להסדר נופל בחלקם של שני הצדדים, ולפי התבטאויות שונות של בכירים ואף מפי הנשיא עצמו לאורך השנים האחרונות, נראה שאם יש צד שיש לו חלק מרכזי יותר בסכסוך, הרי שזה דווקא הצד הישראלי.
מציאות זו מחייבת את ההנהגה הישראלית לנהוג ולנקוט משנה זהירות לקראת תום כהונתו של אובאמה. אמנם הנשיא הצהיר לפני כחודש כי הסכסוך הישראלי-פלשתיני ככל הנראה לא יסתיים בעת כהונתו, אך אין זה אומר כי הוא יוותר על הניסיון לבנות בסיס מסוים שיהיה תכליתי לקראת העתיד. מהלך כזה יכול להגיע בדמות יוזמת או אימוץ החלטה במועצת הביטחון, שתסדיר קווים מדיניים מנחים לסכסוך, ויהיה ניתן לראות בכך את החותמת והמורשת שאובמה קיווה להשיג עד-כה.
יוזמה אמריקנית חד-צדדית כזו אינה בגדר דמיון פרוע. לפני חודש דווח בעיתון "וול סטריט ז'ורנל", כי אובאמה שוקל מספר אפשרויות לכפות על ישראל לשוב לשולחן המשא ומתן עם הפלשתינים. בין האפשרויות שהועלו הייתה החלטה במועצת הביטחון, שתכלול צעדים ויעדים להתקדמות שיחות השלום. ניסיונות מצד בכירים ישראלים לבדוק האם יש בדיווח זה מן האמת, עלו בחרס. אובאמה עצמו לא הביע בפומבי את התנגדותו או סירובו לרעיון, מה שמעלה עוד יותר את החשש מצעד זה.
החלטה כזו תסתור את מדיניות הממשלים האמריקניים לדורותיהם, מדיניות שרואה בהחלטות חד-צדדיות, לרבות של ארה"ב עצמה, כצעדים הפוגעים, ולא מקדמים, באפשרות להגיע להסדר. באם תתקבל החלטה כזו, תהא ישראל נתונה להחלטות של מעצמות זרות הנוגעות לעתידה, מבלי שתהיה לנו את היכולת לדאוג לביטחוננו באופן עצמאי. לא רק שההחלטה שתתקבל לא תהיה לרוחנו וולא תעמוד בשורה אחת עם האינטרס הלאומי הבסיסי שלנו, הרי שישראל תהיה מחושקת ומחויבת ליישם את ההנחיות שייקבעו, שכן אחרת הקהילה הבינלאומית תפעיל נגדה סנקציות ובידוד מדיני שייפגעו בה משמעותית.
כדי להתמודד עם אפשרות מסוכנת זו, חייבת הנהגת המדינה קודם כל להיערך לאפשרות הזו ולא לפסול אותה על הסף. שנית, על ישראל לקרוא בפומבי, שוב ושוב, לקיום משא ומתן ולהזמנת נציגי הרשות הפלשתינית לשיחות, גם אם קריאות אלו ייענו בסירוב או בדממה מכוונת. חשוב שישראל תתבלט כצד שרוצה ומעוניין בקיום שיחות שלום וכי הצד הפלשתיני הוא הצד הסרבן, כפי שהמציאות אכן מראה. ככל שימשיך להיחשף הסירוב הפלשתיני ברבים, כך יקשה הדבר על הקהילה הבינלאומית לכפות על ישראל צעד חד-צדדי והחלטתו של אובמה תיראה כתמוהה.
בין לבין, טוב תעשה הנהגת המדינה אם תגרור את הסכם הסיוע האמריקני, שעליו דנים שני הצדדים בימים אלו, כמה שיותר. זאת כדי שממשל אובאמה לא יוכל לנצל את אישור הסכם הסיוע בשביל לבצע צעד "מאזן" עבור הצד הפלשתיני, בדמות החלטה במועצת הביטחון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
