ההחלטה להמשיך עם אלישע לא משנה את מצב הכדורגל הישראלי

1 הראיון שהעניק עופר עיני לעיתונאים בחיחון גנב את הכותרות מהמשחק; והארכת החוזה של אלישע לוי נעשתה בהתאם למה שנאמר כשמונה למאמן הנבחרת, שהוא צפוי לשני קמפיינים, כי בית עם ספרד ואיטליה הוא בלתי אפשרי.

ייתכן שההודעה קצת מוקדמת. בכל זאת, ללוי יש משימה ברורה אחת - לסיים במקום השלישי, ואחרי הניצחונות בחוץ על מקדוניה ואלבניה זו משימה אפשרית בהחלט, כשניצחון ביתי על אלבניה בחודש יוני אמור להספיק. המקום השלישי חשוב כדי לשפר את המעמד של הנבחרת בקבוצות הדירוג לקראת הקמפיינים הבאים, וגם בשביל הביטחון של השחקנים והמערכת כולה.

2 ההחלטה להמשיך עם לוי לקמפיין נוסף לא באמת משנה את מצבו של הכדורגל הישראלי בשלב שבו הוא נמצא. הבעיות העמוקות מתחילות בגילים הצעירים יותר ועדיין לא מטופלות, וכך יוצא שכאשר השחקנים מגיעים לנבחרת הבוגרת, הם נראים כמו שנראינו נגד ספרד - חסרי יכולת להתמודד פיזית וטקטית עם נבחרות עדיפות.

אף אחד לא ציפה שישראל תנצח את ספרד, ואפילו לא שתוציא תיקו. המכונה המשומנת הזו, שנמצאת בטופ האירופי והעולמי כבר קרוב לעשור, עושה אותו דבר בדיוק לנבחרות עדיפות על ישראל בדרגה אחת או שתיים, אבל הציפייה הגדולה ביותר שלנו היא לראות גרף של התקדמות. לא משנה באיזה תחום. וזה לא ממש קורה, כי הענף חולה. כי בכדורגל שלנו מלמדים ילדים ונערים איך לנצח משחקים, ולא איך לשחק כדורגל. לא בונים אותם פיזית ולא מטפחים כמו שצריך את הכושר הגופני.

אין שיטה אחת סדורה שמאפיינת את כל הנבחרות, וכל מאמן - הישר בעיניו יעשה. עצם העובדה שיש כאן ליגות ילדים עם תחרות על אליפויות וגביעים במקום אקדמיות אזוריות שמתחרות בטורנירים ארציים, כשבמהלך העבודה השוטפת מתמקדים ביסודות, בכושר גופני ובהבנה טקטית - באה לידי ביטוי בנבחרת הבוגרת.

3 נושא הפיזיות זועק לשמיים יותר מכל. תראו, למשל, את טאלב טוואטחה. הוא מתאמן (יותר) ומשחק (פחות) בקבוצת בונדסליגה.  תסתכלו איך גדלה מסת השריר שלו ואיזה שיפור בכושר הגופני הוא רשם. לקח כמה שניות להבין שזה באמת אותו טוואטחה, שבימיו במכבי חיפה נראה כמו ילד מהנערים.

ומהצד השני כדאי להציץ בהילוך חוזר מהמשחק עצמו - דוד קלטינס חטף כדור ורץ קדימה; ג'רארד פיקה רק התקרב אליו, הושיט את הרגל וחילץ את הכדור, וקשר בית"ר ירושלים איבד שיווי משקל וכמעט עף.

כדי לשפר את התחום הזה, וגם תחומים אחרים, צריך למנות מאמן־על זר שיהיה אחראי לכל הנבחרות, מגיל נערים ועד הנבחרת הצעירה. מישהו שיתווה דרך - טקטית, פיזיולוגית ומקצועית, לא איזה יועץ בקומבינה כמו פרננדו היירו. מישהו שבאמת יחיה כאן וינשום את הכדורגל שלנו 24/7. 

 

ישראל סופגת את השני מול ספרד. הטעויות של מרציאנו אינן הסיבות להפסד // צילום: אי.אף.פי

 

4 בהינתן כל מה שנכתב עד לכאן, אי אפשר שלא לכעוס על חלק מהדברים שראינו שלשום בחיחון. זה התחיל בטעויות המביכות של מרציאנו (שיכולות לקרות לכל שוער, וספק אם הרוש היה מסיים את המשחק עם פחות מרביעייה, כי זה תלוי בספרד הרבה יותר מאשר בנו); נמשך בהיעדר העזרה להגנה מצידם של רפאלוב ובן חיים, שהובילו ללחץ אטומי על דסה וטוואטחה; וכמובן ערן זהבי. מצד אחד הוא באמת ניסה לעשות משהו מול ההגנה הספרדית וגם הצליח לאיים על השער ולשים לרפאלוב כדור מושלם על הראש, אבל דויד דה חאה התעורר מהסייסטה בזמן. הבעיה עם זהבי היתה התחושה שהוא הגיע למשחק הזה כשהמטרה העליונה שלו היא לכבוש ויהי מה, גם אם זה אומר לנסות לבעוט ממצבים אבודים כשחברים שלו נמצאים בעמדה טובה יותר. קצת פחות אנוכיות היא משהו שאפשר לצפות ממנו מקפטן של נבחרת במשחק שבו מספר המצבים של ישראל לא היה גבוה.

5 עמרי גלזר חגג לפני שבועיים 21 אביבים. מאז השתלט על עמדת השוער הראשון במכבי חיפה, הוא מגלה תכונה אחת שחשובה מאוד לשוערים בכלל ולשוערי נבחרת בפרט: שקט נפשי וביטחון של שוער מנוסה. אין שום סיבה שב־5 בספטמבר הוא לא יעמוד בשער כשבצד השני ג'יאנלואיג'י בופון, בקמפיין האחרון שלו לפני שהוא מפנה את הבמה לג'יאנלואיג'י דונארומה בן ה־18.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו