מקורביו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) נהגו לומר כי כשיחליט לפרוש, לא יהיה זה בגלל התרופפות בריאותו אלא משום שהתייאש מהרעיון שיהיה נשיא פלשתין הראשון. הרעיון להיות השליט הפלשתיני הראשון, המקריא את מגילת העצמאות הפלשתינית במזרח ירושלים, כבר לא יתממש לגביו. ואמנם, אבו מאזן היום הוא אדם חולה ותשוש, ואנשים המחזיקים בגיליון רפואי כשלו כבר מזמן מרותקים למכונת הנשמה ומוסעים בכיסא גלגלים. בימים אלו, שנראים כימי הדמדומים שלו, הוא מתלבט אם לקבל טיפולים בתל אביב או בעמאן.
תשישותו של עבאס נובעת מלחץ נפשי כבד, "סטרס". את כמות הלחץ שספג בחודשים האחרונים גם מנהיגים צעירים ובריאים ממנו לא היו יכולים להכיל. זה החל בדרישת הנשיא טראמפ לחדול מתשלומים למחבלים כלואים, צעד ששום ראיס פלשתיני לא ניסה לממש בעבר וספק אם ינסה בעתיד, שכן זו תהיה כקריאת התנתקות מעמו ואף התאבדות פוליטית. סיסי המצרי הפנה לו את גבו בהתמקדותו בהסדר דווקא עם חמאס. מוחמד דחלאן, יריבו השנוא, משדר מעל ראשו שהוא בא לתפוס חזקה בעזה בגיבוי מצרי וקטארי, ונקודת השיא היתה כמובן, המשבר בהר הבית, שהראה שלמעשה איש אינו "סופר" את הפלשתינים. היתה התייחסות כלל־ערבית ניאותה לירדן, למצרים, למדינות המפרץ ואפילו לוואקף... אך לא לרש"פ. אבו מאזן החליט כנראה לפרוש.
בוושינגטון, בבירות אירופה ובירושלים חייבים להיערך ליום שאחרי עבאס, במיוחד משום שהוא, כמו קודמו ערפאת, אינו מותיר אחריו יורש. מנעד התרחישים גדול הפעם מבעבר. עבאס הוא אחרון המנהיגים ששלטו מכוח האישיות ולא מכוח השררה, הגם שאין להשוות בינו, האיש האפור, לבין קודמו הכריזמטי. יש לצפות שהשליט הבא ייאלץ לאמץ את דרך הדמוקרטיות הערביות האחרות ולהקיף את עצמו בצבא שומרי ראש, במנגנוני ביטחון עתירי מעגלי אבטחה ובאנשי מודיעין סמויים בכל קרן רחוב.
השאלה העיקרית היא מי יוכל לבוא במקומו. עושה רושם שמרואן ברגותי איבד לאחרונה הרבה מכוחו, ומלבד זאת, איש בממשל ישראלי הנוכחי אינו מתכוון לשחררו מכלאו. למוחמד דחלאן, איש שנוי במחלוקת, כסף רב ואויבים רבים. יש לזכור שדחלאן הורחק מהשטחים על ידי שנוא נפשו, אבו מאזן, שנתבע על ידיו במיליארד דולר בגין שחיתות. המנהיג העזתי, שנטש ביוני 2007 את אנשיו והביא להתלקחות קשה ורבת הרוגים עם חמאס ברצועה, יוכל להגיע לרמאללה רק בעזרת חרישת מזימות מושחתות שבמסגרתן ירכוש בכסף רב את תומכיו מקרב הצמרת המדינית והביטחונית ברש"פ. אם עבאס יהיה עוד בחיים סמוך להגעת דחלאן למוקטעה, זו עלולה להיות עילה לקיצור חייו.
יש עוד כמה אישים ברש"פ הרואים בעצמם יורשים פוטנציאליים, אך כוחם הפוליטי דל. כל מי שירצה לשלוט ייאלץ להיאחז בגנרל מאג'ד פרג', איש המפתח בכל התרחישים הללו. ראש המודיעין הכללי, שהוא הגוף הביטחוני החזק בשטחים, יחזיק את המפתח שיקבל מעבאס. פרג', אסיר לשעבר, בן מחנה הפליטים דהיישה שיחסיו עם הצד הביטחוני הישראלי מצוינים ולחימתו בחמאס מעניקה לו ציונים גבוהים אצלם, שואל את עצמו: מדוע בעצם לא אני?
תרחיש נוסף שצריך להביא בחשבון הוא הפיכה של חמאס. נכון, לרש"פ שבעה גדודי צבא המכונים "גדודי דייטון", אך כוחו של ארגון חמאס רב מכוחם של ה"דייטונים". השאלה היא אם חמאס ערוך ומעוניין להתמודד עתה עם צה"ל בגדה. נראה כי לא זו העת לעימות שם. התרחיש האחרון משקף דעה של כמה מומחי אסלאם, הטוענים שאחרי המנהיגות הפלשתינית הפוליטית הכלל־ארצית שלא צלחה, הגיע הזמן לשוב למנהיגות המחוזית ולהקמת "נסיכויות" קטנות, כגון נסיכות ג'נין, נסיכות שכם - מעין שלטון דיאדוכים חסר יומרות פוליטית. נותר רק להמתין ולהיערך לדבר אחד: אי־שקט.
הכותב הוא מרצה באקדמית גליל מערבי ובעבר שימש בתפקידים בכירים בוושינגטון, באירופה ובי־ם
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו