ח"כ מהליכוד, דוד אמסלם, מנסה לחוקק חוק - שזה כמובן בסמכותו - לקיצוץ בשכרו של המפכ"ל ולהעלאת שכרו של ראש הממשלה. לא כולם אוהבים את זה, וזה מקובל, אבל יש גם מי שלא אוהבים את זה וחוצים את הגבול. למשל מפכ"ל לשעבר, כך דווח השבוע, שפנה למפכ"ל הנוכחי, רוני אלשיך, ודרש ממנו לעצור את אמסלם, ולחקור אותו על ניסיון סחיטה. בסך הכל נשמע הגיוני, לא?! הרי מדובר באחד שעמד בעבר בראש המשטרה, אז בטח מותר לו להתעלם מהעניין השולי שנקרא דמוקרטיה ולהתנגד לחקיקת חוקים.
חוץ מזה, למה לחשוב שלילי, הרי הדרישה הזאת, לעצור נבחרי ציבור שאינם מוצאים חן בעיני המשטרה, היא כנראה לא יותר מאשר רצון להשתלב במרחב שבו אנחנו חיים, שכנינו בטח יעריכו זאת. מעבר לכך, חסידי המפכ"ל יכולים לשמוח, נוכח העובדה שהג'נרל מצ'ילה אוגוסטו פינושה לא בחיים, אחרת הוא היה תובע אותם על זכויות יוצרים. אגב, יש משהו פואטי בכך שגנרלים בדימוס מנסים לסתום את הפה לנבחרי ציבור, ועוד בשם הדמוקרטיה - ג'ורג' אורוול קרא לזה "ניוספיק", שפה בדיונית שהופיעה בספרו "1984".
כל זה מוביל אותנו לעוד ביקור בחייו של השליט הנאור ולאד צפש (המשפד), המוכר לנו כדרקולה, כפי שמתואר בכרך השלישי של "דברי ימי טרנסילבניה":
יום אחד הגיע לארמון ליד בראשוב המשרת הראשי של דרקולה, שהיה מוכר כאדון שטיינר. הוא אמר לאדונו כך: "הבלשים שלי גילו באזור מארוש ואשאר יהודי, אשר על פי העדויות מספר לתושבים בדיחות עליך".
תהה דרקולה: "תאמר לי, האם מדובר בבדיחות מוצלחות?"
ענה שטיינר: "מאוד מוצלחות. הבדיחה האחרונה שסיפר עליך גרמה לי להתפקע מצחוק".
אמר דרקולה: "אם כך, ספר גם לי את הבדיחה".
אמר שטיינר: "איני יכול לספר אותה".
שאל דרקולה: "למה?"
אמר שטיינר: "כי אחרי שהיהודי סיפר לי את הבדיחה עליך, והתאוששתי מהצחוק, העמדתי אותו לדין על הבדיחה הזו ושיפדתי אותו, ואני חושש שתראה בגזר הדין שלי תקדים".
ושאינם רוצים לשאול
שבועיים עברו מאז שפורסם כי אהוד ברק ניסה לעזור למפיק ההוליוודי הארווי ויינשטיין, החשוד בעבירות מין. לפי הפרסום, ברק חיבר בינו לבין יוצאי מוסד שאמורים היו להכפיש את הנשים שהתלוננו על מעשיו. והנה, בשבועיים האלה מבלה ברק באולפני החדשות, כמעט מדי ערב, ומקבל במה כדי להסביר לנו עד כמה הממשלה הנוכחית איומה. ולמרות זמן המסך המכובד אף לא אחד מהמראיינים העלה בדעתו לשאול את ברק על עזרתו לעבריין מין לכאורה. הסבר לכך תמצאו בז'רגון המקצועי של התקשורת - קוראים לזה "האיש מהמחנה הנכון".
הבעל שם טוב
לפני שבוע וחצי אבי גבאי אמר שהוא לא יפנה התנחלויות. השבוע הוא אמר שהשמאל שכח מה זה להיות יהודים. עכשיו נשאר לגבאי רק להזהיר שהערבים נוהרים לקלפיות באוטובוסים ולקרוא לכלבה שלו קאיה. השבוע יו"ר מפלגת העבודה גם הכריז שהוא שוקל לשנות את שמה של המפלגה שהוא עומד בראשה. זהו מנהג יהודי די ישן, בכל העדות, לשנות את השם של חולה בסכנת חיים. במילים אחרות, מה שגבאי בעצם אומר, זה שהמפלגה שלו גוססת.
כך או כך, אין מתאים מהרגע הזה כדי לפנות אל ארון הספרים היהודי ולפתוח את הספר רב הערך "מעשים שהיו בעירנו", שם מופיע המעשה הבא:
כאשר קרבו ימיו של הרב שמעון הרצליך לעזוב את עולמנו, הביאו אליו את הרופא המפורסם ביותר במחוז, דוקטור שטפן. קרב הרופא אל מיטתו של הרב, בדק מה שבדק, ואז הסתובב לאחור ואמר לכל הנוכחים: "אין רפואה לרבכם, הוא גוסס ועוד מעט יגיע אל גן העדן".
היה שם יהודי פשוט, העז פנים מול הרופא ואמר: "ואני, היהודי הפשוט, יודע מה הרפואה שתצילו, נחליף את שמו לחיים".
נאנח הרופא ואמר: "יהודי יקר, אני מסכים עימך, אבל עליך לדעת שעל תוצאותיה של רפואה משובחת זו, ישמע הרב שמעון כבר בעולם הבא".
על הדברים שמוטב שלא ייאמרו בקול רם. פרסומת למערכת שמע לרכבים, ברזיל
תתארו לכם
ואם זה לא היה אבי גבאי, אלא נתניהו היה אומר ש"השמאל שכח מה זה להיות יהודים"; ונניח שנתניהו לא היה אומר את זה מעל במה, כמו גבאי, אלא לוחש את זה באוזן למישהו. גם אז זה היה עובר בשקט, כמו שזה עבר לאבי גבאי? התשובה נמצאת בספר הצביעות הגדול, ואתם כבר יודעים מי כתב אותו.
חייל בודד
קצין חרדי תבע את מי שהסיתו נגדו, הטרידו את משפחתו ואיימו עליו ועל משפחתו. הוא ניצח במשפט ונפסקו לטובתו פיצויים מהמטרידים. כדי לגלות מי אחראים למעשים, הוא שכר חוקרים פרטיים ואת התביעה הגיש בעצמו. ונשאלת השאלה: איך יכול להיות שלחוקר פרטי נדרשו כמה ימים כדי למצוא את האחראים, בעוד המשטרה כשלה במשימה?
ועוד שאלה: למה הקצין החרדי היה צריך לנהל את התביעה בעצמו, הרי המדינה והצבא היו אמורים לתבוע את מי שמסיתים ומאיימים על קצין בצה"ל?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו