1. נדבר על שחיתות. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? בתקופות קודמות אפשר היה להסתיר ואפילו לקבל מטרייה משפטית מהשלטון על עבירות שבוצעו "לטובת המפלגה". אלדד יניב יוכל לספר על מעלליו בשירות מנהיגי השמאל. "אני חושב שבעתיד המאוד לא רחוק יכניסו אנשים לכלא על דברים שאני עשיתי", אמר על עצמו כחלק ממיתוגו כבעל תשובה המתוודה על חטאיו. כיום הדברים נחשפים ומטופלים, המשטרה והפרקליטות עובדות מסביב לשעון, ערוצי הזרמת הכסף גלויים יותר והביקורת הציבורית חמורה לאין ערוך. אז מה עניין "הפגנה נגד שחיתות"? הסתכלו סביבכם, האם אתם מושחתים, האם סביבתכם מושחתת?
לפני כחודש, בכנס אילת לעיתונות, התקיים מושב במלאות עשור ל"ישראל היום". דוברי השמאל חזרו על הסיסמאות הנדושות שבגללן קידמו את חוק התועבה לסגירת העיתון (מסורת שמאלית ידועה של הגנה על חופש הביטוי: סגרו את עיתון "קול העם" בשנות ה־50, את תחנת הרדיו ערוץ 7 בשנות ה־90 ובשנים האחרונות ניסו לפגוע בעיתון הזה): צריך להגן על הדמוקרטיה ועל התקשורת (שסבלה מעודף פלורליזם).
האחרון בסבב היה העיתונאי הוותיק יעקב אחימאיר. ממרום גילו וניסיונו הטיח במתדיינים את האמת: הסיבה היחידה למושב הזה היא שנאת נתניהו. לו ייסד ג'ורג' סורוס עיתון שמאלי וחילק את עותקיו בחינם, לא היתה קמה זעקה כזאת.
2. אלדד יניב צריך להיות מסולק בבושת פנים מכל התארגנות הטוענת למלחמה בשחיתות. הרי האיש אחראי על פי עדותו להשחתת המערכת. הוא לא ניקה אותה אחריו, למעט וידויים שנבחרו ככל הנראה בקפידה, על פי מפת האינטרסים החדשה־ישנה שלו. אז מה הסיבה שאנשים הולכים שולל אחריו? תשובתו של אחימאיר נכונה גם פה.
יניב תחב את ידיו לעסקאות אפלות ומלוכלכות, פגע במתחרים פוליטיים רק כי עמדו מול האנשים ששירת - ועכשיו יטיף מוסר? ואיזה מין מוסר הוא לפמפם בוקר וערב קללות ונאצות והשמצות נגד ראש הממשלה לפני שהסתיימה החקירה ולא הוגשו המלצות, לא כתב אישום, לא שימוע ולא דיון בבית המשפט? היכן שמענו שחקירה בעניינו של אדם כלשהו היא גם פסק דין חלוט נגדו? רק במשטרים טוטליטריים. חזקת החפות אינה מותרות אלא אוויר לנשימה עבור חברה החפצה בחיים.
היכנסו לדפי הפייסבוק והטוויטר של האיש. ראש הממשלה אינו מכונה בשמו המלא אלא רק BB. מבחינת יניב, לבנימין נתניהו אין שם; הוא אידיאה של רע שאין לנקוב בשמה. יום ולילה הוא מכנה אותו "ראש מאפיה", "ראש ארגון פשע", "משפחת פשע" ושולח אותו דרך קבע ל"כלא מעשיהו".
בשבוע שעבר קיבלנו הוכחה בדבר האפקטיביות של מדיניות החוץ של נתניהו בדמות הצהרה היסטורית של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, על הכרה רשמית בירושלים. ראינו זאת בביקוריו באירופה ובאסיה, בדרום אמריקה ובאפריקה. הודו, סין, יפן ומדינות נוספות שדרגו את רמת היחסים בינן לישראל לרמות חסרות תקדים מבחינה היסטורית. כיצד רואה אלדד יניב את ביקוריו המדיניים של ראש ממשלתו? "עבריין נמלט מחקירות משטרה" הוא מכנה זאת.
הנה השיטה שניסח לחסידיו: "כשאתם תוקפים את צמד הדודים" (דוד ביטן ודוד אמסלם), אתם הורגים רק את השליח". ולכן חבל על זמנכם, לימדו ממני: "זה הראש. ולכן הולכים עליו. רק עליו. עוד ועוד ועוד ועוד והוא ייפול".
זה לא אקט מקרי, זה מנוע בערה. שלט של BDS בהפגנה בת"א במוצאי השבת האחרונה // צילום: מתוך פייסבוק
3. מי דמויות המופת שיניב לומד מהן? "אבנר גבריהו... ודין יששכרוף אחד שנלחמו ויולי נובק שאף פעם לא ויתרה. תלמדו מהם לא לוותר אף פעם כשאתה צודק". הנה הצדק של "לוחם השחיתות" - מלשיני "שוברים שתיקה" המוציאים דיבת חיילי ישראל רעה בעולם.
בזמן המערכה האחרונה בעזה, ב"צוק איתן", פרסם גבריהו מאמר השמצה נגד צה"ל ב"אינדיפנדנט" הבריטי. חשבתי שגבריהו מספק עדויות חדשות לפשעים שצה"ל חלילה ביצע באותם ימים; אך כשקראתי, ראיתי שהוא מחזר סיפורים משנים קודמות. היה דחוף לפגוע בהצדקה המוסרית של המלחמה נגד מחבלי חמאס. שאר חבריו לארגון הנרקיסיסטים המוסריים, פועלים בשיטות דומות. דין יששכרוף גם קיבל אישור רשמי על שקריו מבית המשפט.
בפינה הפוליטית הרדיקלית הזאת נמצא אלדד יניב, וממנה הוא מקדם את ה"הפגנות נגד השחיתות". קיומו של שלט בזכות ה־BDS בהפגנה שארגן אינו מקרי, כמו גם קריאות נגד הציונות. כמו כל מניפולטור מיומן, הוא זיהה את מנוע הבערה של השבט השמאלי ההולך ומאבד השפעה ומוקדי הכוח שלו במערכת המשפטית, באקדמיה ובתקשורת מאוימים בהכנסת גיוון רעיוני. מערכת הבחירות האחרונות הביאה לשיא את תרבות השנאה והתיעוב כלפי הימין, הדתיים והמחנה השמרני בכלל. מאז, יניב לא מרפה מתדלוק יומיומי של דה־הומניזציה ושנאה טהורה כלפי בנימין נתניהו.
סביב מה עוד אפשר לקבץ את השבט שלו? הרעיונות המדיניים של השמאל עלו בדם ואש ותמרות עשן. המערכת הגיאופוליטית משתנה לנגד עינינו והופכת את תוכניותיו לפסלים במוזיאון. הכלכלה במצב טוב ויציב. אחרי שמונה שנות אובאמה ארה"ב איתנו, טראמפ מכיר בירושלים וניקי היילי באו"ם בועטת בשונאינו.
לימין יש טענות מוצדקות על אי בנייה מספקת בירושלים וביו"ש, אבל מה השמאל יכול לטעון חוץ מלפעול בשוליים שלו נגד ישראל וצה"ל? במצב כזה, כל שנותר הוא השנאה. כמו בסאטירה הפוליטית של ג'ונתן סוויפט, "מסעי גוליבר", השנאה בין הממלכות היא כה עמוקה וקטלנית עד ששכחו את הסיבה הראשונית לסכסוך: ויכוח על אודות השאלה, מהיכן יש לשבור את קליפתה של ביצה מבושלת - מהחלק הצר או החלק הרחב.
4. הדבר המשעשע הוא שיניב חוזר שוב ושוב על המשפט: BB נגד המדינה. כשמתוודעים לרשעות ולשיטתיות של פעילותו אפשר להניח שאם יגיע לידיו שמץ מהכוח השלטוני שהוא יוצא נגדו, נצטרך להתפלל שזה ייגמר רק בכך שישלח אותנו לחינוך מחדש ולא גרוע מזה.
מכל מקום, מדהים בעיניי קשר השתיקה סביב התבטאויותיו החצופות של האדם הזה, גדול המסיתים של השמאל. שמאל הטוען לזעקה אמיתית נגד השחיתות אינו יכול לשתוק לנוכח אופי הפעילות של יניב. המפגינים לא הצליחו לשכנע שהמאבק בשחיתות הוא מרכז עניינם ולא שימוש מניפולטיבי בנושא היחיד שלדעתם אפשר להמאיס בעזרתו את ממשלת הימין. אומר שוב: מי שמשתף פעולה עם האיש הזה, איבד את התמימות ומעתה טענותיו נגד שחיתות דורשות בדיקה חמורה שבעתיים. ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו