לכבוד יום העברית נערכה בספריית הכנסת התכנסות תחת הכותרת "שתיקות, ציוצים ועוד". התפאורה לאירוע היתה תערוכה נפלאה שכותרתה "גנזים נחשפים", ובה מכתבים בעברית משובחת שהחליפו משוררים ואנשי תרבות בישראל. תענוג לקרוא בהם.
במושב הרצו שלושה מוסמכים בתחומם. אף שההרצאות כולן היו מעניינות וטובות, דומה שההתכנסות החטיאה את מטרתה. ביום העברית ראוי היה לדון בעברית עצמה, ברובדיה. הלוא כן? הבה נראה.
אליהו כהן, ח"כ ושגריר ישראל ביפן לשעבר, דיבר על זיקות תרבותיות ודתיות בין השינטו לבין היהדות. הוא הציג עדויות־לכאורה לזיקה בת אלפי שנים בין מילים יפניות לעבריות, אך הרצאתו התמקדה ברובה בדמיון במנהגים דתיים. אף שסיפק כמה דוגמאות מדהימות - כמעט שלא עסק בקשר הלשוני. במונחיו של הבלשן רומן יאקובסון, נוכל לומר שדבריו עסקו במוען ולא בקוד הלשוני, בדוברי השפה ולא בשפה עצמה, שלכבודה התכנסנו.
הרצאה מצוינת נתנה פרופ' מיכל אורנן־אפרת. אנו מורגלים לחשוב על השתיקה כהיעדר שפה, חלל לשוני ריק, ואילו ההרצאה הקצרה לימדה שפעמים רבות השתיקה היא אמצעי הבעה העומד בפני עצמו. שתיקה היא לעיתים ההימנעות מהבעת דברים מסוימים. לעיתים אפשר להביע שתיקה אפילו בכתב, באמצעות השמטת מילים מסוימות. דווקא מתוך השקט עולות המילים שאנחנו לא רוצים לומר, או לא מסוגלים להביע. האם בתוך השתיקה יש מקום לעברית? שהרי השתיקה היא עניין לפרגמטיקה - המדע החוקר את מה שמעבר למילים ולמשפטים, מה שעומד מאחוריהן. שתיקה היא קוד אחר, אמצעי הבעה חלופי לשימוש בעברית.
ד"ר רוביק רוזנטל בחר לעסוק ברשת החברתית טוויטר. הרצאתו כונתה בשם הפתוח לפרשנות "על ציוצים ב־144 תווים". אולי בשל המקום שבו הרצה, הוא בחר לדבר על הפוליטיקאים שגייסו את הטוויטר להפצת משנתם. ייתכן שניסה לומר אמירה משמעותית על השפה שהם נוקטים בטוויטר, אך יצא שבעיקר לעג למצייצים עצמם. הוא הראה כיצד הח"כים משתמשים ברשת החברתית כדי להשתלח בחברי הכנסת האחרים, כיצד ללא יוצא מן הכלל הם מבחינים בין ה"אנחנו" (הצייצן וחברי מפלגתו) לבין ה"אתם" (היריבים הפוליטיים), ומפרידים את שניהם לגמרי מ"הם" (שאר העם).
לאורך רוב ההרצאות חשבתי כאמור שההתכנסות החטיאה את מטרתה. אולם בדיעבד עלתה בי מחשבה אחרת. ייתכן שזו היתה מטרת ההתכנסות - להראות שאין עברית בלא העברים שידברו או ישתקו בה. ששפה ותיקה כמו שלנו ודאי שלחה זרועות גם לארצות רחוקות ונטעה בהן שורשים. שאין ממשק זר מכדי להשתמש בו בעברית, כי היא מקיפה את כל התחומים. יש לנו שפה להתהדר בה, ואי אפשר להגבילה או לדון בה באופן צר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו