יש עניין שלא הקדישו לו מחשבה: לפי דו"חות העוני אצלנו, כל ילד שלישי רעב. באותו זמן, לפי דו"חות האו"ם, בסודאן כל ילד שישי רעב. זה אומר שבישראל יש הרבה יותר ילדים רעבים מאשר בסודאן. למרות זאת, יש בישראל אלפי מסתננים מסודאן, ואין בסודאן מסתננים מישראל. איך קורה הפלא הזה?
ובכן, בשנת 2007 נערך בוועדת הפנים של הכנסת דיון על המתנחלים מסודאן. נציגי השמאל דרשו לקלוט אותם. היה מדובר אז בכמה מאות. נציגי הימין טענו שקליטת המסתננים תגרום לכך שבעקבות המאות יגיעו אלפים. נציג מרצ, אבשלום וילן, הגדיר את החשש הזה כ"מסע הפחדות": ״אלוהים אדירים, אלוהי הביורוקרטיה, תראו במה אנחנו מתעסקים, מדובר על 288 איש. מפחידים אותנו שמחר זה יהיה זרם של אלפים ועשרות אלפים. אני מציע לעסוק בעניין בצורה נבונה... חלק אנחנו נקלוט, התנועה הקיבוצית".
קול התבונה של מרצ מוביל אותנו לסיפור המופיע בתחילת הכרך הראשון של כתבי דרויאנוב: אורח עני עשה כמה זמן בביתו של קרוב עשיר. לסוף צרה בו עינה של בעלת הבית ואמרה לו: תמהה אני עליך, שאין לך געגועים לאשתך.
הבריקו עיניו של העני: יפה אמרת, אכתוב לה מייד שתבוא לכאן.
המקום הנכון. מדברים על עזה שנמצאת "על סף אסון הומניטרי". מוזר, כשעזה היתה תחת כיבוש לא היה שום אסון הומניטרי ולא היה אפילו חשש למשהו כזה.
המציאות שעזה משגרת רקטות לעבר ישראל, ובאותה עת מתחננת לישראל שתציל אותה, לא יכולה שלא להוביל אותנו אל פאר ההיסטוריה של טרנסילבניה, ולאד ״המשפד״ צפש השלישי, המוכר יותר בכינויו דרקולה, ומובא בספר "דברי ימי טרנסילבניה": פעם אחת דפק צועני על שער הארמון בטירת בראשוב. הגיעו שומרי הראש של דרקולה לשער וצעקו על הצועני: "מה רצונך, נווד מלוכלך?"
ענה הצועני: "תנו לי בבקשה רק כמה מטבעות כדי שאלך לשוק ואקנה לעצמי מעט לחם ותפוחי אדמה".
אמר אחד השומרים: "צועני חוצפן, אתם הרי שונאים את אדוננו דרקולה, איך אתה מעז לבוא לבקש מאיתנו פרנסה? רצונך שאדוננו דרקולה יצווה לשפד אותך בגלל חוצפתך? אתה הרי יודע שהוא מלאך המוות שלכם, הצוענים".
אמר הצועני: "הודית שהוא מלאך המוות שלנו, וכולם שונאים אותו, ורבים מתפרנסים ממנו: כמרים, קברנים, בוני המצבות ומוכרות הפרחים. אם כן, זו גם זכותי להתפרנס ממלאך המוות שלנו".
מה היעד הבא של "האורחים"? פרסומת לחברת תעופה, רוסיה
מורשת ברק. לפני שבוע הופיע ב"ידיעות אחרונות" ראיון עם אהרן ברק, מי שהיה פעם נשיא בית המשפט העליון והמציא את "המהפכה החוקתית". את הררי הברברת האינסופיים והמשמימים שלו אפשר לתמצת בשלוש מילים: "אני, אני ואני".
כדי לעמוד על מורשתו האינטלקטואלית של אהרן ברק, אין טוב יותר מאשר לפנות אל אחת הפסיקות הטריות של בג"ץ, שבשורה התחתונה פסק שלגבר יש רחם, וגבר יכול להיות בהיריון. זה הסיפור: אחד העותרים, טרנסג'נדר, גבר שהיה אישה. בהיותה אישה, היתה בהיריון ונולד ילד, שהיא היתה רשומה כאמו. כעת, היא שהפך להוא דרש למחוק את הרישום שהוא האם, ולרשום אותו כאביו. בג"ץ נענה לעתירה. ציטוט מפסק הדין: "גבר אשר תרם את הביצית להיריון... ונשא את ההיריון הטבעי עד לסיומו המוצלח - יוכל להירשם במרשם האוכלוסין כזכר". קיראו שוב. לא מאמינים? חפשו את בג״ץ 8391/16.
מה שמזכיר חידה מהתקופה שברק היה נשיא בית המשפט העליון: כמה אהרן־ברקים צריך כדי להחליף נורה? תשובה: רק אחד. הוא עומד עם היד למעלה ומחזיק את הנורה, וכל העולם מסתובב סביבו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו