המראות ונחיתות

"רוב השדות שלנו כבר שרופים. אתמול זה הגיע לעץ שלנו. היום אני לא יודעת איפה זה ינחת", מספרת ליאת קמחי־בראודה מקיבוץ מפלסים. זה שבועיים שמבעד ענן הצמיגים השחור בגבול עזה, מגיחים להם עשרות עפיפונים אל שדות ויישובי הנגב המערבי, במה שמכונה "טרור העפיפונים". כמובן שאין שום דבר חמוד בעפיפונים האלו - מדובר במלחמת אש לכל דבר. מדי אחר צהריים מתרוממים בעזה עשרות עפיפונים מאות מטרים באוויר כלפי מעלה. ככל שיגביהו, כך יש סיכוי שירחיקו לתוככי ישראל. החום שנאגר מהבוקר במי הים של עזה, משתחרר לקראת הערב ויוצר את הבריזה הים־תיכונית שמוליכה את העפיפונים מעלה ומזרחה לעוד אחר צהריים של פורענות בשדות הנגב המערבי. העפיפונים נוחתים על ים הדגן המתנועע לאיטו באודם בין הערביים, ועבודת עמל של עונה שלמה הופכת לאפר ואבק בכמה שניות. 

זה ההיי־טק של הלואו־טק. שני בלוני הליום של יום הולדת, חומר תבערה, כמה כפיסי עץ, בד ועפיפון התבערה מוכן. "זה הכי פרטץ' שיש", ליאת אומרת, "אבל צריך לקחת אצלם שיעורים בהעפת עפיפונים, מדהים איך הם מעיפים עפיפון עם כזה משקל כל כך רחוק". 

רק ביום שלישי השבוע הצליח טרור העפיפונים לכלות 500 דונם לכפר עזה ומפלסים, 350 דונם בניר עם ו־250 דונם בשדות נחל עוז - והאש עוד נטויה. עובדי השדות לצד הגדר כבר מחזיקים באוסף נפלים מכלי הנשק החדש, מזכרות לעתיד לבוא, אולי סוחר ממולח ימכור את זה יום אחד באיביי. בינתיים ליאת מודאגת, ולא רק בגלל הסכנה לחייה או התבואה שנשרפה. 

בשבועיים האחרונים עקבו ליאת וילדיה אחר אווזת בר שקיננה בשדות הקיבוץ. הם הביטו בכיליון עיניים וחיכו שהביצים יבקעו. לפני שבוע בקעו חמישה גוזלים שחורים והחלו לגעגע. השריפה הגדולה שלשום הפכה את השדה והאקליפטוסים שלצידו למלכודת אש קטלנית. האם וארבעה מן הגוזלים נספו, ורק אחד מהם, חבול ומרוט, שרד את האש. ליאת לקחה אותו לגן הזואולוגי בבאר שבע, לבקש ליתום חיים חדשים הרחק מהאש.

הכבאיות חונות כאן קבוע בצידי הדרכים, בדרך לחוג המוזיקה, בחזרה מקניות. הלהבות עולות ופורחות כרקע לחיים המוזרים שהזמן והמקום מזמנים לתושבי הנגב המערבי. מי ששרד את ממטרי הקסאמים ישרוד גם את טרור העפיפונים ואת השועלים המבולבלים מהאש, שמנסים להיכנס ליישובים. ליאת מספרת גם על מי שלא שרד, שני "במבים" חדשים וחמודים שנולדו לעדר הצבאים שבשדות. כשבאה האש התאגדו הצבאים כקבוצה, משתוללים מזעם ומנסים לגונן על דור העתיד לשווא. לפחות משהו חיובי אחד יוצא מזה, היא אומרת בשעשוע עצוב: "העובדים על הגדר מדווחים שהנחשים בשדות בורחים משם דווקא לכיוון עזה". 

 

בקרוב תעמדו בתור ארוך ויהיה לכם חם. תביטו למעלה ותתהו אם המיזוג עובד, הכרטיסים יבערו בקצות האצבעות מרוב מישוש, תחייכו אל הילדים, תזעפו אל המבוגרים שלצידכם, תביטו בשער ההמראות הנכסף ותתעצבנו על כל אחד שזולג מהצדדים כדי "לשאול שאלה". תתבוננו ימינה ושמאלה במבט מבקר על התור ה"לבנטיני", ותראו כל כך הרבה שונים שדומים לכם. מעבר לדלפק הניאון, מעבר לדיילת המרוטה, אי שם בקצה כל מבוכי הבידוק הביטחוני ממתין לכם הפרס הגדול - אותו חו"ל נעים וצונן. אך רגע אחד לפני שאתם ממריאים, כשתלגמו קפה הדיוטות יקר בדיוטי פרי, תשאלו את עצמכם למה זה חייב להיות ככה. התשובה הפשוטה היא - זה לא. 

 

טרור העפיפונים מכלה את אדמתנו // צילום: ליאת קמחי בראודה 

 

כמו באג 2000 בשעתו, עתידו של נתב"ג 2000 כבר מזמן בעברו. שער המילוט והנחיתה חזרה ל"כמה טוב שבאת הביתה" של ישראל כולה, תוכנן ל־16 מיליון נוסעים בשנה אך משרת כיום 20 מיליון נוסעים. אנחנו מתרבים, וגם כך הרצון לצאת לחו"ל. לא צריך להיות מומחה לתורים כדי לחוש שנתב"ג קורס בחודשי הקיץ. כל בר־דעת מבין שנמל תעופה בינלאומי נוסף הוא הכרח שזמנו הגיע כבר לפני כמה שנים. ואכן התכנסה לה ועדה לאיתור מיקום לנמל תעופה בינלאומי חדש. בוועדה בחנו חלופות, ולבסוף נזכרו שאי אז בשנות השמונים כבר חשבו מנהיגינו על העניין וסללו נמל תעופה גדול ויפה בנבטים שבדרום, עם המסלול הארוך ביותר במזרח התיכון למטוסי ענק. עכשיו כל שנותר זה לשים כמה מבנים, לנטוע דיוטי פרי, לבקש מחיל האוויר שיזוז קצת הצידה, ואפשר למחוא כפיים ולחזור לשיר "הבאנו שלום עליכם" כשהגלגלים נוגעים בקרקע.

 

בישראל העקום הוא הישר החדש, ובמקום להקים נמל תעופה בדרום, קרוב יחסית לאזור המרכז בשטח פנוי, מוכן ומוכשר, החליטה הוועדה להקים את הנמל בעמק יזרעאל. 

בשנת 1934 הפיקה קרן היסוד לישראל סרט בשם "לחיים חדשים", הסרט תיעד את תחיית העם היהודי בארץ ישראל, וגולת הכותרת של ההתיישבות החקלאית באותו הזמן - עמק יזרעאל. נתן אלתרמן, אז עוד חרזן צעיר מתל אביב, הוזמן לכתוב מילים ללחנים של דניאל סמבורסקי. מהחיבור הזה נוצרו כמה מהשירים הידועים ביותר של הזמר העברי: "שיר בוקר" ("אנו אוהבים אותך מולדת, בשמחה בשיר ובעמל"), "שיר הכביש" ("עורי שממה, דינך נחתך, אנו באים לכבוש אותך!"), ומעל כולם בלט שיר בשם "דממה ביזרעאל", שמאוחר יותר נודע בשם "שיר העמק". 

נכון להיום, "העמק" מגדל אטרקציות וצימרי מרגוע לעמלים על מקלדתם. מטעי אבוקדו מקיפים יישובי בוטיק לכל דבר, וסושיות דרכים ומסבאות שף מנעימות את החיים הישראליים. לתוך השלווה המרווחת הזו רוצה מדינת ישראל להנחית נמל תעופה בינלאומי, ותושבי "העמק" כבר מתאגדים למאבק בהחלטה שתפגע באיכות חייהם השלווה. מהצד השני של המפה, שועי הנגב כמעט מתחננים לממשלה להעביר את נמל התעופה החדש לנגב. יש מקום, יש מסלול, יש רצון ואפילו לא אכפת לנו רחש המטוסים מעל ראשינו, כל עוד הוא טומן בכנפיו את רחש הקופות המצלצלות. 

אז למה להקים את נמל התעופה החדש בעמק ולא בנבטים? טל אל־על, סגן ראש עיריית באר שבע, ענה לי: ״כי חלם זה כאן. הקמת נמל התעופה בנבטים מקובלת על כל משרדי הממשלה הרלוונטיים: רה״מ, משרד התחבורה, איכות הסביבה והבריאות וכן הגופים הירוקים וראשי הרשויות בדרום. היחיד שמתנגד הוא חיל האוויר. הגיע הזמן שנשאל את עצמנו האם למדינת ישראל יש ח״א או שמא לח״א יש מדינה? לצערי, במקום שמערכת הביטחון תהווה מנוע צמיחה ושגשוג לדרום, היא במקרה הזה זוכה בכבוד המפוקפק של להיות אבן הנגף״. אז כן, אם אתם רוצים לדעת מי אשם בתור הענקי בדרך לחו"ל - קיבלתם את התשובה, והיא עפה ברוח מהר מאוד מעל ראשכם. √

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו