40 שנה חלפו מאז קיבלתי את התורה בפעם הראשונה, ולמרות שסיני היתה אז חלק מישראל, את התורה קיבלנו אני וחבריי לכיתה א', בבית הספר חורב בבאר שבע. כילד התרגשתי מהמעמד שבו כל העם ראו את הקולות בהר סיני, אך למרבה הצער אנו שמענו בעיקר את הנזיפות של המורה עליזה שבהתאמה לשמה, העליזות היתה רחוקה ממנה כמטחווי קשת. כל מה שנותר בזיכרוני מהטקס היה קול נזיפותיה הדוקרני כלפי כל מי שהעז לחרוג מהשורה או מתפקידו במסכת קבלת התורה.
אך הטקס בכיתה א' לא הספיק. כדי להיות יהודי התגוללו עלי קבלת עול מצוות ועול מצות, עול תפילין מהודרות ועול התפילין של יונה וולך. עול ישיבה, עול עמידה, עול צבא ועול הסרתה של הכיפה; עול הבחירה ועול הבחורות, עול החילוניות ועול החמרמורת, עול הגיהינום של סארטר ועול גן העדן של דה בובואר, עול הכיפה ועול הקסקט שמקשה על אנשים לשייך אותך לאופנתי או לכיפתי ועול המעמסה של להיות הדתל"ש שתמיד צריך לקדש כי הוא היחיד שזוכר את המילים גם במקומות נידחים בלי קליטה בטלפון.
השבוע מצאתי את עצמי מקבל את עול התורה בפעם השנייה. הפעם דרך עיני הורה אוהבות, הצופות בטקס קבלת מתן תורה, לתלמידי כיתה א' ובהם בתי. והפעם הטקס נעשה במדשאה מטופחת בלב המדבר בחווה החקלאית ליד באר שבע.
איני יודע אם זו היתה יוזמה מקומית או טקסט נבחר עבור כל כיתות א' ברחבי המדינה, אך המסכת אורגנה סביב מעין סיפור אגדה שכזה, שבו לפני הרבה שנים יצאה התורה לעולם כדי למצוא את העם הנבחר. בדרך עשתה התורה טראק בהודו, שם התלהבו ממנה בני המקום והזמינו אותה לריקוד הודי, אך בסופו של דבר סירבו ההודים לקבל את התורה שכן הם אינם מוכנים ליטול ידיים לפני הארוחה.
משם המשיכה התורה לברזיל, ושם התלהבו ממנה הברזילאים, או לפחות כל אלו שרוקדים כמו בריו, פופה וופה פה... אך גם הברזילאים התגלו כחלשי אופי כשלא הסכימו לשמור על מנוחת השבת. כשהתורה החליטה לעזוב את ברזיל ולהמשיך בנדודיה בעולם, ניצל הילד בשורה מאחוריי את ההפסקה כדי להתגלות כפרשן ספורט מבריק כשאמר לאמו שמזל שהברזילאים לא קיבלו את התורה שכן אם היו שומרים על השבת, הם היו נשארים גרועים בכדורגל כמו הישראלים.
כשהגיעה התורה לספרד, היא אולצה לרקוד סלסה דרום־אמריקנית שניסתה להתחזות לפלמנקו ספרדי. כנראה ההצלחה של התורה היתה כה גדולה שמייד הלהיבה את הספרדים בעלי הדם החם. אך בסופו של דבר גם הספרדים ירדו מהעניין, כשגילו שעסקת החבילה עם היהדות מצריכה גם לחתוך את החבילה במקום שבו השמש לא זורחת, ולכן סירבו לקבל את התורה מכל וכל. בשלב זה, פרשן הספורט מאחוריי היה די המום כשגילה שלא כל הגברים בעולם עברו ברית מילה, וכעס על אמו שחתכו לו, ותהה אם בגלל זה שלא חתכו להם הספרדים הם הכי אלופים בכדורגל בעולם.
מספרד עברה התורה את מצרי גיברלטר ושמה פעמיה למרוקו, שם התלהבו המרוקאים מהתורה עד אשר התאימו לה ריקוד ראפ מרוקאי שהוכיח את כישורי הברייקדאנס של תלמידי כיתה א' ואת כישורי המורות למוזיקה למצוא דברים שלא היו צריכים לקרות, אי שם ביו־טיוב.
הורים, תנו קרדיט לחילוניות // צילום: דויד פרץ
העסקה נראתה נהדר אך כשגילו המרוקאים שאם הם יבחרו בתורה ויהיו לעם הנבחר, יצטרכו להקפיד על דיני כשרות ולא יוכלו לאכול כל אוכל שמתחשק להם, העדיפו המרוקאים הגרגרנים לוותר וסוף כל סוף המליצו לתורה למצוא את היהודים כעם הנבחר. בשלב זה הילד מאחוריי קיבל מטח השתקה רועש מאמו כשהתחיל לתהות בקול איך הם יהודים אם הם אוכלים במקדונלדס לא כשר ואז נלקח לנזיפה הורית אי שם בין העצים, הרחק מהקהל.
דברי הילד חשפו את תסביכי הזהות שבהם חיים אנשים מבוגרים, והבהירו לי כמה מוזר החשש הגדול שלאחרונה שורר במחוזותינו מפני הדתה. הורים חילונים מודאגים יקראו לכל האירוע בבעתה "מסכת הדתה". הם יתעלמו מכל ה"ימין ושמאל קצת ישבן להזיז" שנוגן בטקס קבלת התורה בעוד בפועל מדובר בתהליך של ייהוד התרבות הישראלית, ולמען האמת זה די נפלא. מקורח ועד שפינוזה, מר' שמואל פאלאצ'י, שהיה גם רב מרוקאי וגם שודד ים מטיל אימה ועד שבתאי זיסל בן אברהם הידוע יותר כבוב דילן - אם יש משהו שאפשר ללמוד מפי עוללות של בית רבן זה כמה חינוך מוגבר ליהדות הוא כלי מוצלח ליצור לנו מורדים יהודים. די בעיון בסוגיית גמרא כדי להיווכח שהיהדות היתה תמיד "דתרבות" צחקנית ומטילת ספק. גם אם היא כעסה עליהם, היהדות עודדה את מאמיניה ושבויי הגנטיקה שלה ללמוד להחכים ואף לחשוב בביקורתיות כלפי כל דבר וביתר שאת. כך השכילה הדתרבות לגדל את גדולי מאמיניה כמו גדולי מורדיה וגדולי מרחיבי המושג יהדות, היישר בחיקה החם.
מעבר לכך, הורים המודאגים מכמות החינוך היהודי שילדיהם מקבלים - תנו קרדיט לחילוניות שלכם על כך שהיא מושכת לא פחות מהדת. ואם אתם לא מאמינים לי, רק הציצו אל הצד השני של המראה וראו כמה פחד יש בעולם החרדי ואיזו מלחמה הם עושים נגד כל דבר שהוא בגדר חשש מ"השמדתה" של חילוניות.
דתל"שים הם זן מיוחד, סח לי חבר לפני שנים רבות, הם בחרו לחיות אחרת מהדרך שבה גדלו והתחנכו, אך כמו כל המורדים לפניהם ואחריהם, גם הדתל"שים יגלו שהם מין המכחיד את עצמו במו ידיו. שכן במוקדם או במאוחר, מי שמגדל את ילדיו על ערכי המרד שהוא מרד, יגלה מהר מאוד שיום יבוא והמרד יופנה כנגדו. לכן הדתל"שים תמיד יחושו לא שלמים עם חינוך ילדיהם, שכן מה שהם באמת רוצים זה לגדל את הדור הבא כדור שימרוד אבל בסופו של דבר יבחר להיות בדיוק כמו הוריו. למעשה, הם רוצים את הבלתי אפשרי - לחיות כחילונים ועדיין לגדל דור שיהיה דתל"ש בעצמו.
תחליפו את המילה דתל"שים ביהודים וקיבלתם גם אתם את כל התורה כולה. שכן אם יש משהו שמאפשר איזושהי תשובה לשאלה המוזרה "מהו יהודי?" היא מתגלמת במי שגדל כיהודי, בחר לא לראות את עצמו רק כיהודי ועדיין רוצה מאוד לגדל את ילדיו כיהודים. אני מאוד מקווה שגם נכדיי יקבלו את התורה בכיתה א' בעוד כך וכך שנים, ואני מקווה שזה יהיה באיזו מסכת הזויה שתשלב את התורה הנודדת בין הכוכבים כשהיא בוחרת בעם הנבחר מבין כל הרובוטים, החייזרים והמכוניות האוטונומיות, ולבסוף תגיד את האמת לעם הנבחר - אתה הכי מיוחד, בדיוק כמו כל אחד. √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו