תתחבאו. השבוע התפרסמו שתי ידיעות, שהן בעצם שתי גרסאות של אותה ידיעה: באוניברסיטת תל אביב ויתרו על שירת התקווה בתום טקס, ובמקום זאת שרו את "אני ואתה נשנה את העולם" של אריק איינשטיין, ובכפר ורדים שבצפון התווכחו על הנפת דגל המדינה בכניסה ליישוב. בשני המקרים החשש היה מפגיעה ברגשותיהם של ערבים.
כמי שדוגל בהימנעות מפגיעה ברגשות, יש לי הצעה, שמתאימה הן לאוניברסיטה והן לכפר ורדים. כדי להימנע מפגיעה ברגשות עדיף לחסוך מהם את ההזדקקות לתקציבים של המדינה שההמנון שלה הוא "התקווה", והדגל שלה הוא בצבעים כחול־לבן.
על אנשים שמנסים להסתיר את זהותם יש סיפור בכתבי ר׳ אלתר דרויאנוב: בחג סוכות יצא יהודי־פולני מבית הכנסת הגדול של ברלין והאתרוג והלולב בידו. עיכבו השמש ואמר לו: "מוטב שתשאיר אותם כאן. למה יכירו בך הכל שיהודי אתה?"
ענה לו היהודי־פולני: "ואילו אתה מוטב שתשאיר את חוטמך כאן. למה יכירו בך הכל שיהודי אתה?"
נזק מרבי. בדיון בוועדה בכנסת שהתקיים השבוע, נרשמו הדברים הבאים מפיה של ח"כ מרב מיכאלי: "כשהחוק נותן חופשת לידה באופן בלעדי לאישה, הוא גורם לכך שאצלה ייווצרו ההורמונים בגוף, המאפשרים טיפול בתינוק... ההורמונים שאומרים שצריך להקריב למען הילד. החוק מייצר באופן ביולוגי אימהות ואבות". האמת, שתמיד היתה לי תחושה שלחברי הכנסת שלנו יש עוצמה רבה, אבל לא העליתי על דעתי שהם גם שולטים בייצור ההורמונים שלנו, הנתינים.
מספקת פאנצ'ים מבוזבזים ל"גב האומה". ח"כ מרב מיכאלי // צילום: אורן בן חקון
האמת שכעסתי קצת. מאיפה האגואיזם של ח"כ מיכאלי? למה אינה ממליצה על המחוקקים לפרס נובל למדע? למה היא לא מאשרת לבעלה, ליאור שליין, להשתמש בחומרים המעולים שלה לתוכנית הסאטירה שלו? הוא גם ככה נאבק למצוא פאנצ'ים ראויים.
ח"כ מיכאלי ודברי ההבלים, שכאילו נכתבו עבור שחקנית בהצגה כושלת, מובילים אותנו אל מעשה שמופיע בספר "מעשים שהיו בעירנו": הגיעה שרה, בתו האהובה של ר׳ שמעון, מעשירי וחשובי העיר, אל חדר העסקים של אביה. עמדה בדלת ואמרה לו: "אבא, רצוני לדבר איתך".
ר׳ שמעון סימן לה להתקרב ואמר לה: "מה רצונך?"
אמרה: "פגשתי בחור, דיברנו, טיילנו, ורצוננו להינשא".
אמר לה האב: "ומה טיבו של הבחור, האם הוא משלנו?"
ענתה הבת: "הן, יהודי כשר, ממשפחה יהודית טובה".
שאל האב: "ומה מעשיו?"
ענתה: "הוא שחקן בתיאטרון שבמרכז העיר".
אמר האב: "אם כך, אני אוסר עלייך להתחתן איתו. הוא הולל שיתקשה לפרנסך".
אמרה הבת בבכי: "לפחות, לך ערב אחד לתיאטרון ותראה אותו מופיע, אולי תשנה את דעתך".
הסכים ר׳ שמעון. ערב אחד לבש את בגדיו היפים והלך לתיאטרון. בלילה חזר לביתו וראה שבתו חיכתה לו ערה. אמר לה האב: "את יכולה להתחתן איתו. הוא אולי כל מיני דברים, אבל שחקן - הוא לא".
זכויות יוצרים. צפון קוריאה האשימה השבוע ש"נתניהו רוצח את תושבי עזה". אין להם בושה, ככה לגנוב מ"הארץ" בלי קרדיט. על גנבים מהסוג הזה מספרת מעשייה יהודית ישנה: בעיירה עמדו להתפלל "כל נדרי". הוציא הרב את ספרי התורה מארון הקודש וראה שפניו של ראש הקהילה לבנות, ושאל: "מה קרה?"
ענה ראש הקהילה: "נזכרתי כי שכחתי לנעול את דלת ביתי".
השיב לו הרב בלחש: "הסר כל דאגה מליבך, כולם עכשיו איתנו בבית הכנסת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו