"אין טוב כמו מה שישנו" - כך מלמד פתגם ערבי. לאורו כדאי להתבונן בהתנגשויות האלימות שהתחדשו מאז האביב לאורך גבול רצועת עזה, ולמצוא בהן גם ממד של ברכה. בהוויית החיכוך המתמשך, הוענקה למדינת ישראל הזדמנות נוספת לבחינה מחודשת של הנחות יסוד שכוננו את תקוות פתרון שתי המדינות.
מאז כהונת אהוד ברק כראש ממשלה, עם מימוש הנסיגה מלבנון, התקבלה ההנחה שהיפרדות מרחבית בין יהודים לפלשתינים היא אינטרס ישראלי. התבססה בהנהגה הישראלית קונספציה שצעד כזה נחוץ, גם אם אינו מלווה בהסדר שלום. הבטיחו שהדינמיקה שתתפתח עם מימוש הפרדה מרחבית, בכלל זה הוצאת היהודים מהשטח ובניית גדר ומשטר גבול נוקשה, תיצור מציאות ביטחונית נוחה יותר.
13 שנים לאחר ההתנתקות מרצועת עזה אפשר לבחון השוואתית, כמעט כמו בניסוי מעבדה, היכן התפתחה מציאות ביטחונית נוחה יותר: ברצועת עזה, שבה מומשה הפרדה מוחלטת, או במרחבי יהודה ושומרון, שבהם מומשה - בתפיסת ראש הממשלה יצחק רבין - הפרדה חלקית בלבד? ראוי להתבונן בהבדל שהתפתח בין המרחבים, ולבחון היכן מתאפשר לצה"ל ולשב"כ חופש פעולה רב יותר.
מאז מבצע חומת מגן מתקיימות מדי לילה, כעניין שבשגרה, פעולות לסיכול טרור בעלות אופי התקפי בעומק הערים ומחנות הפליטים ביו"ש. הן מופעלות בסמכות פיקוד המרכז ושב"כ, בכפוף למדיניות מנחה, בלי להידרש לתהליכי אישור מיוחדים בדרג המדיני. חופש פעולה זה, לצד גורמים נוספים, מאפשר את היציבות הביטחונית היחסית שהושגה במרחבי יו"ש.
נתאר, למשל, שעפיפונים ובלוני תבערה היו נשלחים משכונת צור באהר בירושלים לעבר שכונת הר חומה; צה"ל או משטרת ישראל היו נכנסים עם שני ג'יפים ומנטרלים את האירוע. בעזה זה לא יכול לקרות. בהיפרדות המרחבית המוחלטת ובמשטר הגבול, שעוצבו עם ההתנתקות בקיץ 2005, איבד צה"ל את חופש הפעולה מעבר לגדר. לא שהצבא נחלש, אלא שבנסיבות שנוצרו, בהתארגנות חמאס כמערכת צבאית עתירת חימוש, לכל פעולה התקפית של צה"ל הוצב תג מחיר אסטרטגי.
גם חמאס מרוויח מקיום הגדר. הפגנה בגבול עזה // צילום: אי.אף.פי
כלומר, למרות יעילות כיפת ברזל, נשק הרקטות המצוי בידי חמאס מציב איום על שגרת החיים בישראל, ונמצא ברקע כל החלטה על הפעלת צה"ל. כוח צבאי נמדד לא רק ביכולתו הפיזית לפעול, אלא גם במידת היכולת של מקבלי ההחלטה להחליט על הפעלתו. אין זה סוד שמשוואת הסיכונים והמחירים, המתלווה להחלטה על פעולה בזירת עזה, נעשתה מורכבת.
כדאי לדעת: גדר גבול מעניקה יתרונות גם לאויב. היא אכן מסייעת לכוחותינו במאמץ למניעת חדירות, אך באורח סימטרי היא מסייעת גם ליריב להתעצם ולהתארגן בבטחה מעבר לגדר. בחסות ההפרדה המרחבית הצליח חמאס לבנות כוח צבאי סדור, מאורגן על בסיס גדודים וחטיבות, עשיר במערכי אש רקטיים חבויים ונתמך בידי מערכת פיקוד ושליטה יעילה. את כל זה לא היה אפשר לבנות ולקיים ללא המימוש המלא של רעיון "הם שם ואנחנו כאן". בכך טמון ההבדל בין התארגנות חמאס בעזה המופרדת מאחורי גדרות, לבין קשיי התארגנותו ביהודה ובשומרון.
התהליך שהתפתח ברצועת עזה מאז ההתנתקות מערער, אם כן, שלוש הנחות שהוצגו בשיח הביטחוני הישראלי בבחינת מובן מאליו:
» עצם ההיפרדות וצמצום החיכוך בתוך השטח יחוללו מגמת יציבות.
» אם יתפתח עימות אלים, עליונות צה"ל במרחב הלחימה תסדיר את המצב ללא אתגר מבצעי ממשי.
» לאחר הנסיגה, פעולה צבאית תזכה לאשראי ללא סייג וללגיטימציה בינלאומית.
ברצועת עזה הנחות יסוד אלו התרסקו על קרקע המציאות. אלה רק מקצת השיקולים שיש לבחון בעיניים פקוחות, ולהוביל לדחיית צעדים דומים ביהודה ושומרון ובירושלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו