הרבה דברים לא טבעיים קרו במונדיאל הזה, לכן טבעי היה שנראה לפחות נבחרת מפתיעה אחת במעמד הגדול מכולם. קרואטיה עשתה זאת ובצדק. היא שברה את כל המוסכמות והפכה לנבחרת הכי קטנה (וענקית בלב ובכישרון), שמגיעה לגמר בעידן המודרני. היא עברה מכשולים לא פשוטים, שיחקה את כמות הדקות הגדולה ביותר וצלחה מאבקים מורטי עצבים שבהם הוכיחה חוסן מנטלי גדול.
ההגעה של צרפת לגמר גם היתה סוג של הפתעה. מדובר בנבחרת צעירה, ודשאן הביא לרוסיה את היעילות ואת הבידור השאיר בפריז. הצרפתים הגיעו למעמד הזה קודם כל בזכות משחק הגנה נהדר. פרט למשחק הגדול עם ארגנטינה לא ראינו ממנה הופעות משכנעות. היא ויתרה על החזקת הכדור והתבססה על מעברים מהירים והתקפות מתפרצות. הרבה פעמים נראה היה שהמאמן מטיל מעצורים על החניכים המוכשרים שלו אבל הארגון, הפיזיות, הקשיחות והרוח הקבוצתית נשאו אותה ליום האחרון ולגביע.
צרפת הפסיבית אפשרה לשחקנים של זלטקו דאליץ' לשלוט במשחק בידיעה שאת השערים שלה היא תבקיע במצבים נייחים או במתפרצות. קרואטיה היתה הנבחרת העדיפה. היא החזיקה יותר בכדור, העבירה את כובד המשחק לחלק הצרפתי, לחצה בצורה מתואמת ונראתה מלאת ביטחון.
אלא שאז מלך המונדיאל, המצב הנייח, שוב נכנס לאור הזרקורים בהכנסת הכדור הראשונה של צרפת לרחבה, והגיבור של קרואטיה בחצי הגמר מריו מנדזוקיץ' הפך לאיש העצוב במדינה. גריזמן שהרים בנגיעה השנייה שלו במשחק, שוב הוכיח שהוא איש של מספרים ושלנבחרת שלו יש גם הרבה מזל. קרואטיה טעתה בעמידה שלה בכדור החופשי וצמצמה את יכולת התגובה של השוער והיא שילמה על כך.
קרואטיה המשיכה ליזום וחזרה עם שער אדיר ומוצדק של איבן פרישיץ'. עד חצי הגמר היו טענות על חוסר המעורבות של הקיצוני המצוין, אבל ברגעים הגדולים הוא הופיע והפך לאחד משחקני המפתח. מזל כבר אמרנו?
מנדז'וקיץ' נוגח לשערו שלו. האיש העצוב בקרואטיה // צילום: אי.פי
בפעם השנייה שצרפת הגיעה לרחבה היא כבשה פעם נוספת, הפעם הודות למלכת הטורניר - מצלמת הווידאו. יכול להיות שהיה פנדל, אבל בכל מקרה כאשר השופט משחק תפקיד כל כך מרכזי הכדורגל מפסיד, וחבל. מספר 7 בכחול הוסיף עוד ביצוע קר רוח והחזיר את היתרון לנבחרתו ושוב נגד כיוון המשחק.
מזה לקרואטיה כבר היה קשה לקום. צרפת התייצבה גם בזכות חילוף טוב של דשאן, ששלח למרכז המגרש את אנזונזי במקום קאנטה, שלא היה בשיא אמש. אז הגיע הנוקאאוט הגדול של פול פוגבה אחרי התקפה מתפרצת אופיינית של הצרפתים, שסגרו עניין שש דקות עם שער של אמבפה שהצליח לעשות רק את מה שפלה הצליח לפניו.
המשחק הזה סימל את המגמה שההבדלים בין הנבחרות בעידן הנוכחי מצויים בפרטים הקטנים. מצב נייח, פנדל, שער עצמי. הוכח גם באופן ברור שהחזקת הכדור אינה ערובה לניצחון ושקשה מאוד היום להבקיע דרך משחק מסודר.
את תואר שחקן הטורניר קיבל לוקה מודריץ'. סוג של פרס ניחומים עבור הכוכב המרגש שהפך לסמל ענק במדינתו ולמודל של שחקן הקישור בעולם כולו. קרואטיה היתה קרובה להישג הגדול ביותר בתולדות הכדורגל והתסכול שלה רב ומובן, אבל כשהחמצן יחזור לגופם הם יישארו עם זיכרונות אדירים וגאווה גדולה.
צרפת לא הבריקה אבל היא אלופת עולם, והמאמן שלה הופך לשלישי בהיסטוריה שרושם את ההישג המדהים כשחקן וכמאמן. אפשר לבוא בטענות על איכות הכדורגל, אבל האיש יודע לנצח והגביע נוסע לשאנז אליזה.
זה היה חודש מרתק, מלא בדרמות, הפתעות ורגעי שיא עבור מדינות שלמות מהסוג שרק הכדורגל מסוגל לספק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו