בואו להצביע. אז אלה האנשים שעם כאבם ודרכם הזדהו - לצד סלבס ממרקי מצפון - אנשי מפלגת העבודה: מניפי דגלי פלשתין, שזעקו במקהלה: "יא שאהיד, שכב במנוחה, אנחנו ממשיכים בדרכך", הוסיפו את הלהיט: "מיליוני שאהידים צועדים לירושלים", ולא שכחו את: "ברוח ובדם נפדה את פלשתין". ובקיצור, בשמאל עמדו לצידם של הכוכבים הנולדים של תשדירי הבחירות הבאים של הליכוד והימין. רק להקרין את הנעשה במוצ"ש האחרון בכיכר רבין, וזהו - הקלפי ידבר.
סביר להניח שבנקודה זו תדגום ציפי לבני את המילים "הסתה" ו"שיסוי" מהתפריט הרגיל שמפלגתה (התורנית) משתמשת בו כשמציבים לה ולחבריה מראה מול הפנים. לא נעים לצד הזה של המפה, כשהוא יודע שבעוד רגע הוא שוב יפסיד בבחירות לצד "הפרימיטיבי", שמשום מה יש לו בעיה עם אלה שקוראים במרכז הארץ לחסל את המדינה על תושביה היהודים. בינתיים, תומכי הטרור, שכאמור יהפכו לכוכבי תשדירי הבחירות, יעשו את העבודה עבור הימין עם ההופעה שנתנו בהפגנה נגד חוק הלאום, וקו ההפרדה יהיה ברור: מי שאיתם, יצביע שמאל. מי שעם הלאום - יפנה ימינה.
ובזמן שאנשים לבביים כמו מוחמד בראכה יאשימו את ישראל ב"אפרטהייד" ואפילו בג'נוסייד (לא צריך להיות עם אמיתי כדי לחוות רצח עם?), אנחנו ננסה להקל על הבנת הסיטואציה, באמצעות הדיווח שמופיע בספר "דברי ימי טרנסילבניה": כאשר הגיעו הידיעות שצבא האימפריה העות'מאנית מתקרב לגבול טרנסילבניה, יצא דרקולה בראש כוח סיור קדמי לחזית. לא הרחק מטירת בראשוב, עצרו הסוסים של הכוח בהנהגת דרקולה, והצביעו בראשיהם לכיוון כוח עות'מאני. גם העות'מאנים היו כוח סיור קדמי, ומפקד הכוח שלהם התקרב אל דרקולה ואנשיו, וכשהיה במרחק כמה עשרות מטרים ממנו, הכריז בקול: "אנחנו הצבא של הסולטן ומודיעים לכם בשמו כי מוטב שתיכנעו, כיוון שאנחנו מוכנים להיהרג למען הניצחון". דרקולה הזיז את סוסו מעט קדימה, וענה בקול חזק: "על זה אנחנו יכולים להסכים ואף מוכנים לעזור לכם בכך - ולהרוג אתכם".
בת"א לא רואים כל כך טוב. דגלי פלשתין בכיכר רבין // צילום: גדעון מרקוביץ
פרשנים להבנת הנקרא. כשההמונים בעזה ארגנו את "צעדת השיבה" לתוך הקו הירוק והציתו שדות, הפרשנים שלנו הסבירו שבעצם הם רוצים חיים טובים יותר. במוצ"ש האחרון, כשההמונים הפכו את ת"א לשכם, ובלב "העיר העברית הראשונה" הניפו דגלי אש"ף וקראו במקהלה "בדם ואש נפדה את פלשתין", הפרשנים שלנו הסבירו שבעצם מה שהם באמת רוצים זה בסך הכל שוויון. איזה מזל שיש לנו פרשנים שיודעים תמיד למה באמת ההם מתכוונים, אפילו טוב יותר מההם עצמם.
היכולת המקרטעת בהבנת הנקרא של פרשנינו מזכירה סיפור מהכרך השלישי של כתבי ר׳ אלתר דרויאנוב: גליצאי קרתני בא אל הפוליטיקאי הלבובי (מהעיר לבוב) הידוע ד"ר ביק (שור, בפולנית), וקרא לו "ד"ר אוקס" (שור, בגרמנית). תיקן אותו ד"ר ביק: "לא אוקס שמי, אלא ביק שמי".
החזיר לו הקרתני בחיוך: "זכרתי שאתה בהמה, אבל לא זכרתי באיזו שפה".
בין שתי ערים. אגב כך, נתגלה עוד הבדל בין תל אביב לירושלים בירתנו: בירושלים, לא ייתכן שמי שעמד על המרפסת בכיכר ציון לא הבחין בדף בגודל איי־4 למטה. ואילו בתל אביב, לא יכול להיות שמי שעמדו על הבמה הצליחו לראות את המוני דגלי אש"ף, וגם שמעו את מקהלת הצרחות שרה "ברוח ובדם נפדה את פלשתין" וגם "מיליון שאהידים צועדים לירושלים".
ספר שמות. קודם היו צריכים להיזהר בצפון הארץ מחזרת, אחר כך מכלבת ומהשבוע גם מעכברת. ואני אומר: קרה לנו נס גדול שאין בצפון ג'ירפות והיפופוטמים. כי איך היינו קוראים למחלות שלהם?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו