בינואר 2002 החל ערוץ 10 את שידוריו. האם הוא עומד לסיים אותם בשבועות הקרובים, טרם ימלאו לו 16 שנים? תלוי את מי שואלים. ערוץ 10 כולל את חברת החדשות שלו, שמתחרה עם חברת חדשות נוספת של הזכייניות רשת וקשת. כמובן שמדובר בערוץ שמפסיד לא מעט כסף, אבל בכך הוא לא יוצא דופן - זו המומחיות של ערוצי שידור טלוויזיה ואולי גורלה של התקשורת בכלל בעידן זה.
בשנה שעברה רשת הפסידה יותר מ־50 מיליון שקלים וקשת הפסידה כ־120 מיליון שקלים. ערוץ 10 הפסיד 30 מיליון שקלים. במבט של חמש השנים האחרונות, בעלי המניות של קשת הזרימו לערוץ לא פחות מ־260 מיליון שקלים; בעלי המניות של רשת הזרימו לערוץ 150 מיליון שקלים ואילו הבעלים של ערוץ 10 הזרימו אליו 220 מיליון שקלים. מיותר לצין שגם ב־2018 שלושת הערוצים צפויים לסיים את השנה עם הפסדים של 40-80 מיליון שקלים כל אחד.
בשוק, הדימוי של קשת חיובי יותר משל רשת, והדבר בא לידי ביטוי בנתוני הרייטינג וכמובן גם בהכנסות. קשת חולשת כיום על כ־45% מנתח הפרסום בטלוויזיה, ורשת מסתפקת ב־35%. ערוץ 10, כשמו, מגרד את ה־10% מנתח השוק. אך מדובר בשוק מעניין ומאתגר במיוחד. משקיעים גדולים מתמחים בזיהוי הדבר הבא ולכן הם בוודאי יודעים שטלוויזיה היא לא "הדבר הבא", בטח לא ערוצי השידור. בקו התפר שבו אנחנו נמצאים כעת יש עוד מקום לתוכן החדשות, יש עוד קצת מקום למדורות שבט קטנות כמו תוכניות הריאליטי ואולי לעוד כמה פורמטים, אבל גם אלה הם לא "הדבר הבא".
על אדי הטלוויזיה המסורתית
אפשר להתווכח אם נטפליקס היא הדבר הבא, או שאלו הרשתות החברתיות. אולי הדבר הבא עדיין לא הבשיל, אבל ברור שהפורמט של פרסום יקר בערוץ שידור הנמכר לפי שעות רייטינג ימשיך להידרדר ולגווע. בינתיים, יש משמעות לשעת שידור של חדשות ומשחקי ספורט, אבל כמעט לא לשום דבר אחר. הדבר היחיד שמחזיק את המודל הזה הוא שיטת מדידה ישנה, הרגלים ישנים והילה של העבר. הרי מבחינה טכנולוגית, הציבור, ובעיקר ציבור המפרסמים, יכלו לדעת את הנתונים לאשורם ולהבין שמחירי הפרסום המתבססים על נתוני רייטינג מסוימים מנופחים לגמרי. אבל נוצרה מערכת שמזינה עצמה טוב יותר עם המספרים העמומים. הרגולטור, העובדים, משרדי הפרסום - תעשיות שלמות שנהנות מהנתונים המדומיינים.
בינתיים אי אפשר שלא להודות ששתי חברות החדשות הפרטיות עובדות יפה. הן מסתדרות עם 60-80 מיליון שקלים בשנה - פחות מחצי מתקציב החדשות של התאגיד הציבורי "כאן" וכמובן שברייטינג הרבה יותר גבוה. בכלל, מי שחושב שהערוצים האלה "מפוצצים" כסף על טאלנטים, לא הציץ כנראה בתקציב של התאגיד הציבורי בארץ, שדי דומה לתקציבים של ערוצי ענק ציבוריים בעולם - יותר מ־750 מיליון שקלים וברייטינג שלא מדגדג אותם. נזכיר שכמקובל בעולם, הערוצים המסחריים מוחזקים על ידי אנשי עסקים מוכשרים שהתקשורת בשבילם היא עיסוק צדדי: ערוץ 10 מוחזק על ידי RGE (בלווטקין, גלעדי, רקנאטי) ב־51%, מימן ב־39% ומילצ'ן ב־9.8%, ומנוהל על ידי יוסי ורשבסקי.
רשת מוחזקת על ידי אודי אנג'ל ועידן עופר ב־51%, מיכאל שטראוס ב־16% ואנדמול־שיין ב־33%, כשהמנכ"ל הוא אבי צבי. קשת מוחזקת על ידי דודי ודרורית ורטהיים ב־51%, יצחק תשובה ב־20%, למלבאום ב־15%, וילי נגל ב־7.8% ואלכס גלעדי ב־5.9% ובניהולו של אבי ניר.
לפני קצת יותר מחודש פורסם שרשת חתמה על הבנות להתמזג עם ערוץ 10. על פניו מדובר בצעד מתבקש. מנהלי הערוצים היו בטוחים שהמכשול העיקרי שהם יצטרכו לצלוח יהיה הממונה על ההגבלים העסקיים, שלא אמורה לאהוב רעיון של מיזוג בשוק כה קטן. אך סביר להניח שעורכי הדין שלהם לחששו להם משהו על "דוקטרינת החברה הכושלת", שבשמה לא פעם הממונים על הגבלים מאשרים מיזוגים. מדובר במקרים שבהם אם לא מאושר מיזוג - התחרות בשוק מצטמצמת, מכיוון שהחלופה של החברה הכושלת היא סגירה. ואכן, תוך היאחזות בנימוק הזה, אישרה מיכל הלפרין, הממונה על ההגבלים, את המיזוג. בשלב זה נראה היה שבקבוקי השמפניה ייפתחו ושאתגרים חדשים עומדים בפני הענף. דו"ח שהוכן עבור המיזוג אף צפה סיכוי טוב לחברה הממוזגת להתחיל להרוויח כסף.
לאף אחד אין באמת רצון
הרגולטור הבא שעמד בפניהם הוא הרשות השנייה. יו"ר המועצה, יוליה שמאלוב־ברקוביץ', לא נספרה כמכשול, אבל היא בהחלט התבררה ככזו, כשסירבה להיות חותמת גומי. מבחינתה ערוץ 10 קיבל רישיון כדי להיות מתחרה, ואם הוא לא רוצה להתחרות יותר, הוא צריך להחזיר את הרישיון ולפנות מקומו למישהו אחר.
בפני הממונה על ההגבלים טענו הערוצים שהם מפסידים כסף, שניסו להכניס משקיעים נוספים ולאחר שהמאמצים כשלו נותרו רק שתי אפשרויות - להתמזג או להיסגר. מי שמאמין להצגת הדברים הזו בוודאי יגיע למסקנה דומה לזו של הממונה על ההגבלים, אבל יו"ר המועצה לא קיבלה את הנתונים. לדעתה עדיין לא קרה בישראל שלא נמצאו משקיעים לכלי התקשורת האטרקטיביים האלה. לכן היא ביקשה לבחון את הטענות ולנפק לה הסברים מתועדים. בשלב הזה הטונים השתנו ונראה שנפתחה מלחמה אישית בין כל הנוגעים בדבר, שכללה הכפשות אישיות.
שמאלוב־ברקוביץ' הציעה לערוץ 10 להפוך ל־CNN הישראלי - ערוץ חדשות בלבד, זאת לצד חלופות נוספות. אלא שבינתיים נראה שרשת היא זו שבכלל מאבדת עניין במיזוג. באופן רשמי נטען שהתמהמהות הרשות היא זו שהביאה אותה לחזור בה מרעיון המיזוג, אך כלל לא בטוח שזו אכן הסיבה. ככל שמעמיקים בבדיקות הנאותות של חברות שהורגלו בהפסדי ענק ניתן למצוא סיבות נוספות לחזור בהם. בערוץ 10 פועל ועד פעיל ומעורב במיוחד, שבכלל לא מגלה סימנים לחשוב על רפורמות מבניות בערוץ.
להחלטת הרשות כמובן ניסו לייחס אינטרסים זרים שונים, כאילו שקשה להאמין לסיבות ההגיוניות והזמינות יותר - מבחינת הרשות כמובן שעדיף לא להיות חותמת גומי על מהלך שיביא בהכרח לצמצום השוק, על כל המשתמע מכך. הממונה על ההגבלים אמורה לדאוג לאינטרסים של הלקוחות בלבד - הצופים. האינטרסים של הרשות השנייה הרבה יותר רחבים - היא אמורה לדאוג גם לאינטרסים של העובדים וגם של ההנהלה.
כמובן שהסיפור כולו אנכרוניסטי כמו למדוד רייטינג על ידי מדגם, כשיש כלים זמינים למדידה מדויקת להפליא. המעורבות של הממשלה בערוצי הטלוויזיה מוגזמת ואף מגוחכת בעידן שבו עיקר צריכת המדיה נעשית בשוק חופשי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו