הסיגד: חג הכיסופים לציון

יהודי אתיופיה החלו לעלות לישראל בתחילת שנות ה־60 בעלייה לא פורמלית, והחל משנת 1977 באופן חוקי. הרוב עלה בשני גלי עלייה עיקריים: מבצע משה בשנות ה־80 ומבצע שלמה בשנות ה־90;  העלייה ממשיכה עד היום. דורות רבים חלמו יהודי אתיופיה לשוב לירושלים - היא ציון - ולהתאחד מחדש עם שאר ישראל. חג הסיגד מבטא זאת. סיגד היא השתטחות, סגידה; מכאן משמעות החג והמנהג להשתחוות לפני ה'.

הסיגד הוא מחגיה העתיקים של יהדות אתיופיה. ביום זה היו עולים בני הקהילה על הר גבוה, ומשם התפללו לשלום ציון וירושלים. החג - הכולל גם צום למחילה על החטאים - היה מוקד לגיבוש הזהות הדתית, הרוחנית והקהילתית של הקהילה. בחג התקיים מעמד שהזכיר את חידוש הברית בין האל לעמו במעמד הר סיני, כפי שעשו עזרא ונחמיה עם שבי ציון מגלות בבל: "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם: וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל־חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲו‍ֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם; וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם, וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹהֵיהֶם, רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַה' אֱלֹהֵיהֶם" (נחמיה ט, א־ג). 

הסיגד נחוג בכ"ט בחשוון, 50 יום אחרי יום הכיפורים, וכולל אפוא שלוש נקודות מרכזיות: אזכור הברית שנכרתה בין האל לעם ישראל במתן התורה על הר סיני, צום ובקשת סליחה, והכיסופים לירושלים. גם בישראל ממשיכים יהודי אתיופיה לחגוג את הסיגד כפי שנהגו בימי קדם - אלא שהפעם הוא מצוין כחג ממלכתי במדינת היהודים העצמאית. הרוצים להצטרף למנהג היפה הזה, מוזמנים היום לאזור ארמון הנציב בשעות הבוקר והצהריים. 

מאז עלייתה, אחת משאיפותיה של יהדות אתיופיה הייתה הקמת מוסד תרבות ממלכתי. בבסיס השאיפה הזאת נמצאת המשאלה, שתרבותם של יהודי אתיופיה תהפוך לנחלת הכלל, כחלק משמעותי ממסורת עם ישראל ותרבותו על גווניה, דבר שיתרום רבות לשילובם של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית.

כאשת חינוך ורווחה אני מתרגשת להשתתף במימוש החלום, בהקמתו ופיתוחו של המרכז הממלכתי למורשת יהדות אתיופיה. כאן מתעדים, משמרים ומפיצים את התרבות וההיסטוריה של יהודי אתיופיה, במטרה להנגיש אותן לחברה הישראלית ולעולם כולו. 

ככל שייחשפו יותר ישראלים לתכנים התרבותיים והחינוכיים של המרכז, ייווצרו חיבורים חברתיים חדשים והשראות ליצירות המשלבות בתוכן את המורשת העשירה הזאת. כך נטמיע בחברה הישראלית את זהותם הייחודית והקולקטיבית. ארון הספרים היהודי ממתין להעשרתו במדף נכבד של ספרות ומחקר על יהדות אתיופיה, כחלק מגיבוש הזהות הכללית שלנו כעם עתיק המתחדש בארצו. 

ד"ר שמחה גתהון היא חברת המועצה של מרכז מורשת יהדות אתיופיה

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו