זה לא הגז אלא חברת החשמל

השם שונה. הפעם כינו זאת ״הפגנת האפודים הצהובים״. מבחינתי, אפשר לקרוא לזה "הפגנת בעלי הרכבים" (מהיכן האפודים?). גם כמות המפגינים קטנה בהרבה, אבל הדמיון גדול: בשני המקרים כוונו חיצי ההפגנה למטרות שגויות לחלוטין.

האם הגידול במחירי החשמל ישפיע על עליית המחירים במשק? ללא ספק. האם הסיבה היחידה לכך היא הגז? רחוק מנכון. תאגידי הגז החלו רק לאחרונה למכור גז לחברת החשמל. אם כל העלייה נובעת מהגז, הרי שבמקרה הגרוע אפשר לא לחדש את החוזה בנקודת היציאה הקרובה של ההסכם, ו"ליהנות" ממה שהיה פה קודם, כשהגז היה קבור בים שנים רבות, והמתין להמלצות הוועדות השונות שיזמו מתנגדי הגז. 

נכון, חברת החשמל שגתה, בכך שהצמידה את מחירי הגז למדד האמריקאי; אך מה היה קורה לו מדד זה היה יורד - האם מחירי החשמל היו יורדים, או שלפתע היינו שומעים על הסכמי שכר חדשים עם עובדי החברה? אכן, הסיבה העיקרית למחירי החשמל הגבוהים נמצאת במקום אחר - המשכורות המנופחות של עובדי החברה.

יותר מ־12,000 עובדים בחברת החשמל, עם עלות ממוצעת של כ־40,000 שח לעובד ויותר, לא כולל בונוסים וחשמל חינם. מתוכם, אלפי עובדים ללא הכשרה מיוחדת, שדומיהם בשוק הפרטי משתכרים פחות מרבע, ואלפי עובדים אחרים מיותרים לחלוטין, שאותם צריך ״לפצות״ בסכומים אדירים כדי שיסכימו לפרוש. בחישוב מהיר מדובר במיליארדים מיותרים בכל שנה, סכומים היוצאים מכיסנו ומשפיעים, כמובן, על מחירי החשמל ויתר המוצרים. בניגוד לגז, שרוב ההכנסות ממנו מגיעות למדינה, רוב שכרם של עובדי החשמל נשאר בכיסם. אפילו הסכמי הפרישה שלהם זכו לפטורים מיוחדים מרשות המיסים. 

היחס הסלחני שלנו לנתון הזה מוזר. הוא לא נובע מאדישות כללית; צהובי האפודים היו נרגשים מאד בהפגנתם. גם הנהגים שעוכבו בצירים החסומים הרגישו זאת היטב. גם לא מחוסר ידע; כולם יודעים על שכר עובדי חברת החשמל, אך התגובה תמיד מחויכת: ״קראת על המשכורות של עובדי חברת החשמל? כן. שובבים שכאלה״. זהו. עוברים לנושא הבא. לא אפודים צהובים או כחולים, לא חוסמים צירים מרכזיים או משניים; אפילו לא כניסה לחניון. שלט אחד עם מחאה אי אפשר למצוא. כלום. כל עוד ה״שודדים״ הם עובדים ולא ״טייקונים״, זה נסלח; עם המחיר נסתדר, שייהנו להם החבר'ה. 

למרבית הציבור אין מושג קלוש על ההסכם המורכב של חברות הגז עם חברת החשמל; זה לא מעניין. כל עוד הם מרוויחים משהו, אנחנו נגד, וכלל לא חשוב שעיקר ההכנסות הן שלנו. רק כשנתחיל כציבור, לעבוד עם הראש ולא עם הבטן, ונדע להפנות את החיצים לכיוון הנכון, יתחולל השינוי. עד אז, מוטב להחזיר את האפודים לתא הכפפות.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו