מאז התחלתי את כתיבתי כפרשן בגיליון הראשון של "ישראל היום", העולם השתנה בתכלית השינוי. כיום, עם כתיבת הטור האחרון בעיתון זה, המדינות הדמוקרטיות מצויות במשבר, המושפע לא מעט מהתחושה שארה"ב נסוגה מעמדת המנהיגות הגלובלית. הוצאת הכוחות האמריקניים מסוריה, בהחלטה של הנשיא כנגד עצות כל המומחים שלו, והפקרתם של הכורדים לגורלם בידי שליט אכזרי כארדואן, כתוצאה ישירה של החלטה זאת, הן סממן נוסף למשבר.
אבל האמת היא שהמשבר רחב יותר: בריטניה מתנדנדת בין יציאה מאירופה ללא הסכם לבין בחירות, שבהן מנהיג קיצוני מאוד של הלייבור עלול להיבחר כראש ממשלה. בגרמניה מעבירה הקנצלרית את מקל המנהיגות - כשלא ברור מי ייטול אותו ולאן פני גרמניה. בצרפת מתקיימות הפגנות קשות נגד הנשיא ובחלק ממדינות אירופה עולים מנהיגים פופוליסטים, שאין בידם תוכנית להתמודדות עם ההגירה מצד אחד ועם לאומנות קולנית מהצד השני.
סין, רוסיה וטורקיה הופכות ליותר ריכוזיות בשיטתן הדיקטטורית, וכל אחת מהן מתחזקת באזורים שבהם בחרה להיות מעורבת. ארה"ב מנסה לבלום את התגרענות איראן, אך ללא שותפים למאמץ, ויציאתה מסוריה תסייע לאיראנים להתחזק בלב המזרח התיכון - בסוריה, בעיראק ובלבנון. מדינות ערב חשות בודדות, וקשה לדעת להיכן זה ייקח אותן, חלקן עלולות להפתיע בתגובתן להיעלמות ארה"ב מהזירה.
עבור ישראל המצב החדש הוא מאיים יותר, אך גם נותן אפשרות לשינויים חיוביים, אל מול נטישת ארה"ב.
***
כשהתחלתי לכתוב כפרשן בעיתון קבעתי לי כמה כללים: ראשית - לא "למכור" את דעתי על אירוע זה או אחר, אלא לנסות להבהירו ולהסביר את צדדיו השונים. תפקידו העיקרי של פרשן בעיתונות הוא לאפשר לקורא להבין טוב יותר את המציאות הסבוכה. נוכח האירועים היה לי חשוב שלא להתלהם, להדגיש את החשיבות האמיתית של הדברים ("פרופורציה") ואת מורכבותם, ולהראות כי לחלקם (ואולי לרובם) אין פתרון "קל".
החלטתי להימנע ככל יכולתי מלעסוק בנושאים אישיים, קרי להתרכז ב"מצבים" ולא ב"אנשים".
כלל ברזל היה נקוט בידי, שלא לנצל את קשריי במערכת הביטחונית כדי לחשוף סודות. לכן כל שנודע לי במסגרת התייעצות עם גורם רשמי שביקש את חוות דעתי, לא עלה זכרו בין דפי העיתון.
השתדלתי לכתוב רק על דברים שאותם הכרתי היטב, ושלגביהם חשתי שיש ביכולתי לתרום משהו נוסף על כל הכתוב בעיתונות והנשמע באמצעי התקשורת השונים. ברוב המקרים היה לי חשוב שלא לחזור על הדברים שהיו כבר ברשות הציבור, אלא אם כן רציתי להדגיש באופן מיוחד מרכיבים מסוימים של האירוע או להאיר זוויות חדשות, בלא להיות מחויב מראש לאיזשהו צד בשום ויכוח ציבורי.
ולבסוף, החלטתי שלא לכתוב בצורה מתנשאת ולהעדיף לכתוב בגובה העיניים, בשפה ברורה ובלי סיסמאות או ציטוטים המצביעים לכאורה על "השכלתו הרחבה של הכותב". איני מאמין ביתרון השחצנות או היוהרה בכלל, ובעיתונות בפרט. נהפוך הוא, ככל שיכולתי להסביר דברים מסובכים במילים פשוטות העדפתי זאת.
לכם, הקוראים, תודה על הערות ותגובות, ועל תשומת הלב. אתם סיבת כתיבתי, העולם הופך מבולבל ומבלבל עוד יותר, אני מקווה שהצלחתי לבאר ולהבהיר אותו בכתיבתי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו