מדורה בשבט

פרידת הצמד המוזר "גבאי את לבני" בשבוע האחרון הולכת ומתבהרת כסעודה מקדמת לזבחי "על האש" העתידים לבוא עלינו במערכת הבחירות הקרובה. מעבר להיותה קומדיית מצבים משובחת, העלתה הפרידה המתוקשרת אל פני השטח מכלול תגובות בטן ומעי רגיז של תוקפי אבי "שכונה" גבאי, ומתנגדי ציפי "נהדר..." לבני, ולהפך.

מי שהביט מהצד בהשתאות ראה משהו הרבה יותר מעניין מהחלפת מהלומות מוסוות לדעות. די היה בבחינת הקשר שבין תוכן הדברים לשם המגיב, כדי לגלות שאנו קודם כל חושבים רגשית ורק הרבה אחר כך מרגישים מחשבות. 

הגדיל לעשות הח"כ לשעבר ניצן הורוביץ, אשר התייחס לאירוע הפרידה במאמר עם הכותרת "זבל בשחור־לבן". במאמר כתב הורוביץ כי "השימוש בצבע עור כדי לאפיין קבוצה פוליטית הוא עניין נאלח. וכן, לא מדובר בקבוצה אתנית, אלא פוליטית". משעשע כמה המאמר של הורוביץ מבהיר מה הולך להיות חומר הבעירה המרכזי בבחירות הקרובות.

ואנא, אל תקראו לו שד. בעולם של רובוטים עיוורים חף מצבעים הייתי מבין את ההיגיון שבדבריו של הורוביץ. אך אני חי בעולם צבוע שבו הטיעון - "פוליטיקת הזהויות לא מובילה לתיקון. היא מעודדת חלוקה 'לשבטים' ומעודדת כל שבט מדומיין שכזה להתכנס בתוך עצמו ולעסוק בקיפוח שלו בלבד. הפיצול תמיד מגיע כש"אשכנזי שמאל־לבן", המתקומם שמגדירים אותו כך, מבקש מ"מזרחי ימין־שחור", שאותו אף אחד לא שואל על ההגדרה, להפוך את עורו ולהיות לו לאח ורדרד.

הורוביץ מניח שהיד המשוטטת בין פתקי הקלפי, בוחרת מכוח הגנטיקה רק בצד אחד של המפה, ומסרב לראות שכך בדיוק עושים אנשי המחנה שממנו הוא בא. הורוביץ משוכנע שהבחירה לצד שלו היא "נאורה ומתקדמת", וכשהיא לצד שכנגד היא "שבטית וחשוכה". וזו בדיוק הבעיה. היום שבו "השמאלבן" יבין שהוא אינו אלא שבט נוסף מבין שבטי ישראל המצביע כעדה עיוורת אחר עקרונות הבאבא בובה התורן שלו, יהיה גם היום שבו יפסיקו להופיע לאחר הבחירות כתבות נהי "איך שוב מרצ לא זכתה ב־119 מנדטים?" ויחסכו מאיתנו שלל מאמרי קינת "למה המזגנים בפריפריה דופקים את עצמם". 

כל עוד הורוביץ וחבריו מתלבטים אם גבאי הוא יותר מַעֲרָבִי מֵעֲרָבִי, ויצפו לקבל צל"ש ביציאה מהקלפי על ששקלו לבחור בו, הם יישארו גם להתלבט אם האופוזיציה היא יותר צודקת או בודדת. ביום שבו השמאלבן יפסיק לזייף את

"We are the world" ויפסיק לדמיין שהוא שחור כמו מייקל ג'קסון, אז אולי יגיע השינוי במבנה המפה הפוליטית בישראל. 

כל עוד אין אתר "ער בי אנד בך", המתמלא במודעות של תושבי צהלה המציעים החלפת בתים עם תושבי אופקים ומגדל העמק תמורת צדק ותיקון; וכל עוד גם השבט הלבן לא יראה שהבחירה שלו היתה תמיד בחירה "שבטית" במערכת הפוליטית, עם אפשרות שיפור המעמד הכלכלי והחברתי לחבריו, תישאר ההצבעה שבטית.

כישראלי, מזרחי, באר־שבעי, מוזיקאי, חובב אבוקדו וסדרות קוריאניות בנטפליקס יש המון שבטים שבהם אני מרגיש שייך, וחלק מהם גם קובעים את השקפת הבחירות שלי, לא רק סבתא שלי. חבל שיש מי שמתעלם ממכלול הזהויות שמרכיבות את כולנו.

 

רוג'ר ווטרס מתעקש על אנחנו והם. הופעה של להקת המחווה לפינק פלויד בישראל // צילום: מקסים פולק

 

לפני כ־46 שנים כתב רוג'ר ווטרס בשיר "אנחנו והם" כי "אנחנו והם, ואחרי הכל, אנו רגילים, כמו כל אדם". האלבום היה "הצד האפל של הירח", הלהקה היתה פינק פלויד, והאלבום הזה פתח בפניה את דלתות המעלית לפנטהאוז של התרבות המערבית. אף פעם לא הבנתי כיצד כל מיליוני המאזינים שקנו את האלבום חיו בשלום עם הפרדוקס המובנה בסוויטה של שירים מלאי ביקורת על השיטה הקפיטליסטית, שהפך להיות סמל סטטוס קפיטליסטי. פסקול למסיבות שמפניה ורודה עבור מהפכני חוג הסילון, אלבום להדגמת מערכות סטריאו יוקרתיות, צליל העשן המסתלסל מעל בורגני־טק לעתיד, מתמוגגים משירים על כסף כ"שורש של כל רשע", בשבעה רבעים. 

אם היה דבר שהאלבום ההוא עשה יותר טוב מכל, היה להדגים כיצד השיטה הקפיטליסטית אשר כה שנואה על ווטרס, מאפשרת גם לחמורים שבמבקריה להפוך לחזירים מנוונים. 

בשבוע החולף הופיעה בישראל להקת המחווה הבריטית לפינק פלויד. רוג'ר ווטרס, ממובילי תנועת החרם על ישראל (BDS), התרה בלהקה שלא יעזו להופיע בישראל "עם שיריו". מעשית, אין לווטרס סמכות חוקית למנוע מאחרים לנגן את שיריו. לו היה יכול, היה כבר מזמן אוסר את השמעתם בישראל. אך ביכולתו למרר את חיי להקת המחווה ליצירתו. למרות ההתראות של ווטרס הגיעה להקת המחווה הבריטית לשלוש הופעות בת"א, ב"ש וחיפה וביצעה את השירים של פינק פלויד שווטרס לא כתב.

ווטרס עצמו לגלג על הצעד בציניות ותהה כמה ישמח הקהל בערב מחווה לפינק פלויד שכולו שירי סיד בארט, סולנה הראשון של הלהקה אשר השתגע ונפטר. כאן המקום לספר שבארט היה יהלום לא משויף, שהשפיע רבות על המוזיקה הפסיכדלית באנגליה.

למרות שהיה נוכח רק באלבום הבכורה של פינק פלויד, אישיותו והמקוריות המוזיקלית שלו היוו השראה עצומה לווטרס. הלעג של ווטרס לזכרו של סיד בארט רק הדגים כמה רחוק הלך האיש שמוכן לבזות את חבריו המתים ללהקה, בכדי ללעוג ולאמלל את מעריציו בישראל עוד קצת. 

כדי לרצות את המעריצים של פינק פלויד, גייסה להקת המחווה מאנגליה את להקת המחווה הישראלית לפינק פלויד - "אקוז" מבאר שבע (גילוי נאות, הם חברים והם מעולים) כדי שיבצעו את השירים "האסורים" מהקטלוג של פינק פלויד בערב מחווה משובח ומדויק להפליא.

 

רבים וטובים הציעו שהדרך הנאותה להשיב לווטרס על חרם ה־BDS התרבותי שהוא מנסה לכפות על ישראל, היא להחרים את המוזיקה שלו ושל פינק פלויד. אך אם יש דבר אחר שניתן ללמוד מהתנהלותו של ווטרס אל מול להקת המחווה הבריטית, זה כמה עצם השימוש בשיריו בכל דבר הנוגע בישראל מרתיח, מתסכל ומעצבן אותו. 

לכן אני אומר, אדרבא, הבה נגמול לאיש הרע הזה כפי שראוי לו. בקשו מהרדיו שישמיע את שיריו בכל הזדמנות, לכו בהמוניכם להופעות המחווה לפינק פלויד, חתמו על העצומה שעומר אדם יבצע מחרוזת משיריו בהפסקת האירוויזיון, הכל כדי לנכס ולנחס את יצירתו, ולהזכיר לווטרס בכל דו"ח תמלוגים, וזכויות יוצרים, שעם ישראל חי היטב במדינתו, נהנה תרבותית ממה שבא לו, ושולח לעבר ווטרס את כספי התמלוגים, כתנועת אצבע משולשת

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו