השבוע מציינים עשור לסיום מבצע עופרת יצוקה בעזה. לצד הלחימה הצבאית, קשה לשכוח איך הלוחמה המשפטית והביקורת הבלתי מבוססת על הפרות זכויות אדם תפסו את מדינת ישראל, ואת צה"ל במיוחד, ללא מענה הולם. הדיווחים המוטים בתקשורת הזרה והתעמולה המתוזמרת של ארגונים המתיימרים לקדם זכויות אדם, הובילו את האו"ם לפרסם את דו"ח גולדסטון. לא היה זה עוד מהלך חסר שיניים של האו"ם, כמו בג'נין או בלבנון, אלא איום של ממש לערב את בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) ואת מועצת הביטחון של האו"ם. גם כיום, לקראת פרסום ממצאי ועדת החקירה של האו"ם בחודש מארס הקרוב על אירועי הגדר בעזה, מתעורר הרושם שמקבלי ההחלטות בישראל טרם מצאו דרך להתמודד באופן יעיל מול דפוס זה של לוחמה פוליטית.
דו"ח גולדסטון (2009) התבסס בעיקר על האשמות כוזבות מצד ארגוני זכויות אדם, שמטרתם העיקרית היא הבאשת ריחה של מדינת ישראל. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל מסר ליו"ר הוועדה, השופט ריצ'רד גולדסטון, רשימה של 36 מקרים שהצביעו לכאורה על פשעי מלחמה של צה"ל, ללא התייחסות לחמאס. הארגון Human Rights Watch הציג בפני הוועדה גרסה מקורית אך מעוותת של המשפט הבינלאומי, שלפיה כל הפעולות הישראליות להגנה מפני הטרור הן "פשעי מלחמה". הארגונים הישראליים בצלם, שוברים שתיקה, עדאלה ואחרים הציגו את הנתונים והטענות בהתאם לסדר היום הפוליטי שלהם.
השופט גולדסטון, חסר כל ידע צבאי או ביטחוני, הולך שולל אחרי הארגונים. 18 חודשים אחרי פרסום הדו"ח, ולאחר שספג ביקורת נוקבת, הודה גולדסטון שרוב הטיעונים בדו"ח היו חסרי בסיס. אך היה זה מעט מדי ומאוחר מדי; הנזק המדיני לישראל כבר נגרם.
מחדל גולדסטון לא מנע ממועצת זכויות האדם של האו"ם להקים ועדת חקירה דומה גם לאחר מבצע צוק איתן בקיץ 2014, כדי לבחון טענות על פשעי מלחמה שישראל ביצעה לכאורה בעת המבצע בעזה. דו"ח הוועדה היה פחות אנטי־ישראלי מקודמו, אך לא מעט בעיות אפיינו אותו, כולל ההסתמכות על האשמות פוליטיות של ארגונים.
עשר שנים מאז דו"ח גולדסטון, ולממשלת ישראל עדיין אין מדיניות סדורה מול הלוחמה הפוליטית באו"ם ונגד הארגונים המובילים אותה. במאי האחרון, בעקבות אירועי הגדר בעזה, הודיעה מועצת זכויות האדם של האו"ם על הקמת ועדת חקירה בינלאומית נוספת. כמו במקרים קודמים, ממצאיה הצפויים להתפרסם בחודש מארס הקרוב, יצטטו בוודאי מילה במילה את דו"חות ארגוני זכויות האדם, אשר ידגישו את אופיין הלא־אלים של ההפגנות ויסתירו את מעורבותם הישירה של ארגוני הטרור חמאס, הג'יהאד האסלאמי והחזית העממית.
מכון המחקר NGO Monitor, בעל מעמד של יועץ מיוחד לוועדה החברתית־כלכלית של האו"ם, הוא אחד הארגונים היחידים שהעביר לוועדה ממצאים המדגישים את אופיין האלים של ההפגנות ומעורבותם של ארגוני הטרור. אין די בכך. ללא חשיבה מערכתית על האופן שבו מתמודדים עם התופעה, דו"חות הסרק הללו ימשיכו להתפרסם בכל פעם מחדש. ממשלת ישראל וצה"ל, על כוחותיו הלוחמים והמשפטיים, חייבים להבין שהאיום הוא פוליטי ומתנהל במגרש של "העוצמה הרכה". על בסיס ההבנה הזאת יש לפתח אסטרטגיה שתדע לסכל מתקפות כאלה מבעוד מועד.
פרופ' ג'ראלד שטיינברג הוא נשיא מכון המחקר NGO Monitor
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו