מאגרי הגז: התודה תגיע מהדור הבא

"65 אחוזים מרווחי הגז עוברים למדינה", אמרתי לחברתי הקרובה, מדענית במכון ויצמן, כשבאחת משיחותינו השתמשה בביטוי "שוד הגז הגדול". והיא ענתה, "אני יודעת שזה בדיוק ההפך". באותו רגע הבנתי: ההסתה ניצחה את העובדות. אז הנה כמה נתונים שכדאי להכיר לפני שמבטאים שוב את המילים "שחיתות" או "שוד" בהקשר של תגליות הגז.

הזרמת הגז ממאגר "תמר" החלה ב־31 במארס 2013. מאז ועד היום המדינה חסכה יותר מ־45 מיליארד שקלים, לפי נתונים רשמיים של משרד האנרגיה. אבל החיסכון העצום הוא רק חלק מהמשוואה. זוכרים את כישלונות האין־רפורמה בחברת החשמל והטבות ה"חשמל חינם" לעובדיה, שעוררו כעס עצום ותחושת ניצול של משאב לאומי? ובכן, בין שאר יתרונותיה, פרצה למעשה מהפכת הגז את המונופול על ייצור החשמל: כבר כיום כ־34 אחוזים מצריכת החשמל בישראל מסופקים על ידי יצרנים פרטיים, ועוד היד נטויה. 

בינתיים נותבה השנאה מחברת חשמל ל"טייקוני הגז", בטענה מופרכת שאינם משלמים מסים. ובכן, תשלומי המס למדינה מורכבים משלושה רכיבים: תמלוגים, מס חברות ו"מס שישינסקי". את התמלוגים, המהווים 12% ממכירות הגז "בפי הבאר", בלי קשר לרווחיות, משלמת כל חברה שמפיקה משאב טבע כפיצוי על ניצול המשאב השייך לציבור לדורותיו. בתרגום לכסף - ממאגר "תמר" קיבלנו נכון לסוף 2018 כ־4.35 מיליארד שקלים, וב־2019 צפויים התמלוגים לעמוד על כמיליארד שקלים. 

מס חברות, הדומה למס על יחידים, מוטל על רווחי החברה. למדינות שונות כללי מיסוי שונים. מדינות החפצות למשוך יזמים, מצמצמות את מסי החברות. בישראל עומד כיום מס החברות על 23% מהרווחים. בסעיף זה הניב מאגר "תמר" עד היום כ־4.5 מיליארד שקלים למדינה. כלומר, קרוב ל־9 מיליארד נוספו לתקציב המדינה מהמסים שכבר שולמו מ"תמר", לפני "שישינסקי", ובלי קשר לעשרות המיליארדים שנחסכו ועוד ייחסכו.

בסוף 2019 תחל הזרמת הגז ממאגר "לוויתן", הכפול בהיקפו מ"תמר". זמן קצר אחריו יצטרפו גם מאגרי "כריש" ו"תנין". עוד תגמולים, עוד מס חברות. בשנה הבאה תתווסף הגבייה מ"מס שישינסקי", העומד על כ־30 אחוזים הנוספים למסי התמלוגים והחברות, כלומר היקף המיסוי יעמוד במעלה הדרך על 60-65 אחוזים (מאגר "תמר" זכה להקלה מסוימת, כיוון שתנאי המיסוי השתנו במהלך הקמת האסדה). 

מתווה הגז השנוי במחלוקת, שאפשר את פיתוח מאגר "לוויתן", מעמת בין תפיסת העולם הקפיטליסטית לזו הסוציאליסטית. ממשלות הימין בראשות נתניהו אוחזות בתפיסת עולם קפיטליסטית, המעודדת יזמות פרטית בהנחה, המוכיחה את עצמה, שזו מצמיחה את המשק. זה, בצירוף שיקולי מדיניות חוץ וביטחון המדינה, עומד בבסיס פטורים מחובות מסוימות בחוק ההגבלים העסקיים, חוק הנפט, חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, חוק משק הגז הטבעי וחוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, שהוענקו ליזמים. החלופה מציעה דגם של חברה ממשלתית. אז הנה, חזרנו לחברת חשמל, שעובדיה הנהדרים פועלים למעננו באש ובמים. אלא מה, חובותיה של חברת החשמל למדינה הגיעו לשיא של כ־70 מיליארד שקלים. הפחתת החובות היתה ועודנה כרוכה בצמצום השקעות, למשל בפיתוח רשת ההולכה, ו"על הדרך" בעיכוב יצרני החשמל הפרטיים, שבהיעדר תשתית ראויה אינם יכולים לחבר תחנות כוח חדשות לרשת. 

בקלות בלתי נסבלת, מצמידים פוליטיקאים פופוליסטים את המילה "שחיתות" לתפיסת העולם הקפיטליסטית, שמטבעה מעודדת יזמות. התפטרות או פיטורי מי מהפקידות הבכירה בגין התנגדות לממשלה בנושא, אינם מעידים אלא על רשת השלשלאות הפקידותית, שמרשה לעצמה להתנגד לתפיסת העולם שבה בחר הציבור. אין לקח טוב מהתבוננות אחורה, לפקידי האוצר שמנעו את הקמת מפעלי ההתפלה. התודה על האומץ להתמודד עם התנגדות רעשנית, והענקת הרוח הגבית ליזמות, תגיע מהדורות הבאים.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו