הילד של כולנו?

573 שקלים נכנסו אלי החודש מביטוח לאומי. מוזר, בדרך כלל קצבת הילדים שלי עומדת על 725, האם אני חייבת שם משהו? כל עצמאי מכיר את רגעי החרדה משינוי במאזן האימה עם הביטוח הלאומי. האם לא שילמתי בזמן? האם טעיתי בסכום? נכנסתי לאתר והפלא ופלא, אני אפילו ביתרה. היה שווה להמתין חצי שעה על הקו כדי לגלות שמגיע לי מזל טוב. בני הבכור בן שמונה עשרה, ולרגל המאורע פונקתי בסיום קצבת הילדים שלו. הרגע הזה הזכיר לי את האכזבה הקודמת שלי בתחום הילודה והמענקים, שהתרחשה לפני חמש שנים. בעונה זו של השנה פרח ברדיו קמפיין ה"חד־הורית? מגיע לך מאיתנו החזר על הקייטנות!".

התקשרתי נרגשת וסיפרתי שאני חד־הורית פלוס ארבעה. המוקדנית שאלה: "את מקבלת מזונות מביטוח לאומי?" לא. "את מקבלת הבטחת הכנסה?" לא. "את מקבלת סיוע בשכר דירה?" לא. "אם כך, את לא זכאית לקבל החזר על הקייטנות". אז האפרוח שלי בן שמונה עשרה, והוא גדל לתפארת גם בלי השתתפות משרד הכלכלה בפעילויות הקיץ שלו.

לפני יותר משנה התחלתי לנהוג עבורו למיונים בלשכות גיוס רחוקות מאוד, כאלה שצריך להתייצב בהן בשעה 8 בבוקר למרות שאתה גר ביישוב שבו אין תחבורה ציבורית החוצה בשעות מוקדמות, וגם אם היתה, ספק אם אפשר להגיע לסוף העולם הזה בשעה הנקובה בלי שמישהו יסיע אותך. הוא בן שמונה עשרה, ולכן לא מזמן עבר את הגיבוש הלא־נורמלי ליחידה המאוד מפחידה שאליה הוא כל כך רוצה להתגייס, גיבוש שגרם לו להירשם לשלל קורסים שדורשים כוחות־על פיזיים, והרבה כסף. זאת, חוץ מהמינוי לחדר הכושר שיש לכל הבנים שלי כדי שבבוא שעת גיוסם יוכלו לקבל את הפרופיל המרבי.

אני יודעת שהוא בן שמונה עשרה כי למרות שהוא עתיד להתגייס לשירות קרבי, בחר האפרוח להתנדב קודם לשנת שירות לאומי, "כדי לתרום". בעוד שבועיים ניסע למקום נידח חדש - לא בקפריסין - כדי לעזור לאפרוח (מטר שמונים וחמש והמון מסת שריר) להתמקם בקומונה הענייה שמפריחה שממות ומסייעת לבני נוער נושרים. 

 

אין הקצבה לתרומה. סניף סגור של ביטוח לאומי // צילום: יהושע יוסף

 

ההוצאות הכספיות על הילדים לא מסתיימות כשהם בני שמונה עשרה, למעשה הן גדלות. כשאת אמא למועמד לגיוס את שמה כסף כדי שתהיה לו ההכנה הטובה ביותר בבואו לממש את אתגר התרומה הממוסדת למדינה. כשאת אמא לבחור שעושה שנת שירות את תורמת מעצמך למבצע החברתי הזה, מביאה עוד אוכל, עוד רהיטים, עוד כביסות, נוסעת ברכב ומשלמת ים של דלק כדי להיות חלק מהמשימה הנעלה שהילדים שלך מבצעים. כשאת אמא של חייל, אני משערת, גם אז את משקיעה זוזים נאים בטיפוח החייל שמממש את החינוך שקיבל ממך ונותן את כולו למדינה גם כשהמשכורת הצבאית לא קשורה לפעילות הדרמטית שהוא מבצע מדי יום.

לכן, כשיש מוסד שמתהדר בשם ביטוח לאומי, את מצפה שהוא יהיה לצידך בתקופות האלה. כבר הבנתי שהוא לא יהיה שם בשבילי אם לא תהיה לי עבודה מכיוון שאני עצמאית; אני יודעת שהוא לא יהיה לצידי אם אני גרושה מפני שאני אישה עובדת; אני צופה שלא יהיה לצידי כשאהיה זקנה כי לא ברור מה יישאר ממנו עד אז. אבל אני רואה שהוא עומד לצד רבבות שאינם בני הלאום שלי אך נהנים מקצבאות שונות כי הם גרים פה, הגם שאינם נותנים למדינה דבר; ואני זוכרת את השכנה ההיא שסיפרה בגן שעשועים איך היא מפעילה משפחתון מהבית ומקבלת הבטחת הכנסה בו בזמן כדי לסגור יפה את החודש; ואני יודעת שהביטוח הלאומי מפסיק את קצבת הילדים בגיל שמונה עשרה, גם למשפחות שבהן מסמל הגיל את צמיחתו של הנער לאברך שיכול מעתה להינשא ולהמשיך ללמוד בישיבה. הסכום הזה קטן אבל המסר גדול.

הילד שלי קיבל חינוך לאומי. נסי, מדינה יקרה, לעשות כאילו זה מוערך בעינייך. קצבת ילדים זאת טעות בעיניי, אבל כל עוד זה החוק, אפשר פעם אחת להפלות את טובי בנינו, לטובה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו