בבית ילדותי בתל אביב פיארה את הקיר תמונה של אליעזר בן־יהודה. מתחתיו באותיות מסולסלות ציטוט: "שני הדברים בלעדיהם לא יהיו היהודים לעם: הארץ והלשון". אמא חמדה פעם לצון, גזרה מהעיתון תמונה של גיל חובב והניחה לצד תמונת הסבא־רבא שלו, מחיה השפה העברית. אבא הזדעזע, אנחנו התרגשנו מההמשכיות. בבית של סבא שלי בלטביה היתה על הקיר תמונה של הרצל. סבתא שגדלה בבני ברק, מספרת שחצי שכונה שלה החזיקו על המדפים דיוקן של הרב קוק, וכשגרתי בקריית ארבע פגשתי את אותו דיוקן אצל חצי שכונה, שישים שנים אחרי. חלקם הוסיפו את תמונתו של הרב קוק הבן.
על הקירות שלי באפרת אין תמונות של מנהיגים. יש ציורים של אבּל פן והדפס של ברוך נחשון, קצת ואן גוך ותומאס גיינסבורו וגם פסל קיר אחד דמוי ראש אייל מחרסינה, שמצאתי בשוק הפשפשים. הילדים נעצו בו שני ענפי זית מהמסיק האחרון.
העיתים משתנות, לא חייבים תמונות של גדולי הדור בסלון הבית כדי לחנך לאורם. בזכות הרצל יש לנו מדינה, בזכות הדרבון של הרב קוק את גוש עציון. השבת מציינים יורצייט לאליעזר בן־יהודה, לכבודו קבעה הממשלה את יום השפה העברית והאקדמיה ללשון עורכת שלל פעילויות מקוריות (יום יבוא וגם חלקן של נשות אליעזר בן־יהודה בשיקום השפה העברית יילמד כמו שצריך, אני מקווה). העברית חיה ונוכחת בביתנו, וגם התורה וארץ ישראל.
שברה את הקיבעון הממית. מייגן מרקל // צילום: אי.פי
בהצבעה במרכז מפלגת הבית היהודי השבוע היו קללות בשפה זרה, לא היתה תורה וגם ארץ ישראל לא עמדה בראש מעייניהם. ערב הגשת הרשימות לבחירות לכנסת ה־23, נראה שגם גזרת הימין הפוליטי הפכה לקטטה מעמדית שאיבדה קשר עם המציאות. את מפלגת המגזר־לשעבר לשעבר פיצל בנט מסיבה מוצדקת: הסרח העודף של האיחוד הלאומי והמנגנון שלו, התערבות הרבנים, אידיאולוגיה לא רלוונטית. מרגע שהתאחד שוב עם סמוטריץ' שמט בנט את הקרקע מתחת לטלטלה שגרמה למפץ הגדול של בחירות 2019 א': הוא התאחד עם "האיחוד הלאומי" ועם המנגנון העבש שלו שכפוף לעסקנים; העסקנים והפוליטיקאים כפופים לרבנים, כל אלה ימנעו ממנו לקדם נושאים כמו הפרדת דת ומדינה, וממילא אין בכוחו לקרב מצביעים מסורתיים. אם לא די בכך, בנט שר הביטחון אישר השבוע פינוי מאחז בלתי חוקי. סמוטריץ' היה שוכב מתחת לדחפור אם הוא לא היה עסוק. אך הוא עסוק, כי הוא שר תחבורה חרוץ שדואג לעניינים שלא קשורים למגזר. אז מה הטעם במפלגה הזאת?
הציונות הדתית מונה הרבה יותר מסך כל מנדטיה. התנהלות שריה ויועציה השבוע פורמת את החוט האחרון בכיפה הסרוגה שמעל ראשי מנהיגיה. כל אחת מהדמויות המתקוטטות, שרואה עצמה ראויה להנהגה פוליטית, יכולה לצאת לחיים עצמאיים ולהשתלב בעשייה פוליטית במפלגות שכוללות אנשים ונשים מסוגים אחרים. מגזר שלא מפחד מחילונים ושמאלנים בצבא, בתעסוקה, בתקשורת - מתחבא מהם בקלפי?
אם יש מישהי שהייתי תולה את תמונתה בסלון השבוע, או לפחות בסניף מפלגת הבית היהודי, היא מייגן מרקל. הדוכסית הפורשת מסמנת את הכיוון: שִברו את הקיבעון הממית הזה, הוא משחית אתכם ואת המגזר שמביט בכם מאוכזב. הניחו למוסכמות הישנות, הן לא רלוונטיות יותר. צאו לעולם האמיתי, בִּדקו מה אתם שווים, התמודדו.
המפלגה המגזרית לא מנעה פינוי יישובים, לא הקפאות בנייה, לא בדלנות חברתית. היא לא שמרה על הבנים שלנו בחזית. המפלגה המגזרית לא הובילה חיבור בין אחים, לא חיבוב המסורת ולא שיפור מעמד האישה שומרת ההלכה. זה בסדר גמור לקחת את הבייס אל המפלגה החדשה, הם יתפקדו ויעזרו לכם. אבל צאו מהארמון הישן. מפלגה מגזרית היא כלוב של זהב, הגיע הזמן לעוף ממנו. לתשומת ליבכם, המצביעים כבר משמנים את הכנפיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו