וילדרס טוב ליהודים?

"בניגוד לקורט וסטרגארד, אחריי מעולם לא רדף ברחבי ביתי אסלאמיסט מטורף עם גרזן... אך למעשה, זה אינו ביתי. אני חי בדירת מסתור ממשלתית, מאובטחת בכבדות וחסינת ירי". כך פתח את ספרו חרט וילדרס, שמפלגתו זכתה בשבוע שעבר במספר חסר תקדים של 35 מושבים (מתוך 150) בבית הנבחרים בהולנד. וסטרגארד הוא הקריקטוריסט הדני שב־2006 צייר את מוחמד חובש טורבן שבתוכו פצצה, והצית מהומות מוסלמיות זועמות בכל העולם. הוא ניצל מחמישה ניסיונות רצח לפחות.

איש לא הופתע ממספר הקולות שגרף וילדרס. ב־2022 הולנד הנפיקה כ־30 אלף אשרות למבקשי מקלט מוסלמים. ב־2016, שנת השיא של ההגירה המוסלמית להולנד, הונפקו כמעט 35 אלף אשרות. מאז תחילת גל ההגירה הגדול ב־2013, הולנד העניקה אשרות לכמעט רבע מיליון מהגרים מוסלמים. גם בממלכה המונה 17.5 מיליון אזרחים - זה לא מעט.

אך הקהילה המוסלמית בהולנד לא נוסדה רק לאחרונה, וגם לא ההתנגשות בין התרבות ההולנדית הליברלית לזו המוסלמית. מוסלמים החלו להגיע להולנד בעקבות הסכמי סחר שונים במאה ה־16, והדת הבלתי־רשמית בהולנד היא כנראה אתיאיזם. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בהולנד, יותר מ־55% מההולנדים מגדירים עצמם חסרי דת. פחות מ־20% מגדירים עצמם קתולים, ו־8% מתוכם לא מאמינים באלוהים. המוסלמים מונים באופן עקבי כ־5% מהאוכלוסייה, ומתוכם כמעט כולם מגדירים עצמם מוסלמים. כמו במקומות רבים באירופה, המתח בין המיעוט המוסלמי האדוק לבין הרוב האירופי הליברלי הולך וגואה.

האירוע המטלטל ביותר ביחסי הולנד ואזרחיה המוסלמים התרחש כבר ב־2004, כשאזרח מוסלמי רצח את הבמאי תאו ואן גוך, שהפיק את הסרט "כניעה", שחשף את האלימות המופעלת נגד נשים בהולנד בשם האסלאם. לגופתו של ואן גוך הוצמד מכתב בן חמישה עמודים, שכלל האשמות ואיומים כלפי כותבת התסריט - אייאן חירסי עלי, חברת הפרלמנט ההולנדי לשעבר, שהגיעה לממלכה כפליטה מסומליה והפכה לקול בולט נגד האסלאם. אך האישה שזכתה למקלט מדיני שהציל אותה מנישואים כפויים נאלצה לרדת למחתרת, ולבסוף לעזוב את הולנד.

כפי שכתב הסופר הבריטי דאגלס מאריי (שחזר לא מזמן מביקור תמיכה בישראל): "לא רודפיה המוסלמים והלא־מוסלמים של אייאן חירסי עלי הם שעזבו את הולנד - אלא אייאן חירסי עלי היא זו שנאלצה לעזוב".

לפני שחירסי עלי עזבה, המשטרה ההולנדית עוד הספיקה לעצור שני מתנקשים מוסלמים־הולנדים ששמו להם שתי מטרות: אייאן חירסי עלי וחרט וילדרס. וילדרס נאלץ לרדת למחתרת.

ב־2016, שנת השיא של ההגירה המוסלמית להולנד, הונפקו כמעט 35 אלף אשרות. מאז תחילת גל ההגירה הגדול ב־2013, הולנד העניקה אשרות לכמעט רבע מיליון מהגרים מוסלמים. גם בממלכה המונה 17.5 מיליון אזרחים - זה לא מעט

את מרצו הפוליטי הקדיש וילדרס למדיניות כלכלית ימנית, ולניסיון לחשוף את מה שהוא תופס כאמת המודחקת ביותר באירופה: שהבעיה אינה ב"קיצונים", אלא באסלאם עצמו. נאומיו ומאמריו חוזרים שוב ושוב על הנקודה הזו. את ההבדל בין התרבות היהודו־נוצרית האירופית לזו המוסלמית ממשיל וילדרס להבדל שבין עט לגרזן. האירופאים נוהגים לפתור קונפליקטים בעט (לפחות מאז 1945, ט.ל.ח), והמוסלמים בגרזן. ה"הרסנות" המוסלמית, לדבריו, היא פיצ'ר ולא באג, והוא מנסה להוכיח זאת בקריאה מדוקדקת בפסוקי הקוראן.

האם חרט וילדרס טוב ליהודים? נראה שכן. בצעירותו בילה שנה בקיבוץ ישראלי בבקעת הירדן, והוא מבטא בעקביות עמדות פרו־יהודיות ופרו־ישראליות, כולל בשבועות האחרונים. ניתן להעריך שווילדרס יתברר כמה שאנחנו אוהבים לכנות "ידיד אמת של ישראל", ואנו נותרים עם שתי שאלות חשובות: האם יצליח להרכיב ממשלה ולהוביל מדיניות אמיתית, או שכוחו בפיו בלבד? והאם במדינה כמו שלנו, שבה אזרחים מוסלמים קשרו את גורלם בגורל העם היהודי, במיוחד בשבועות האחרונים, החברה הישראלית יכולה להציע מבט על האסלאם שהוא מצד אחד מפוכח, ומנגד לא דוחק החוצה כמה מטובי אנשינו.