לפני ארבע שנים ג'רארד פיקה אמר שביכולתו לדמיין כי היום שבו מסי יעזוב את ברצלונה "יהיה כמו יום שבו אבא נפטר ונצטרף לעוף בלעדיו". אז "אבא" לא מת, אלא החליט לעזוב את הבית, וזה כנראה כואב יותר עבור אוהדי הקבוצה.
הילד שהגיע בגיל 13 כדי לגדול, תרתי משמע, כדי להפוך למקצוען, לבן אדם, לשחקן הכי טוב בעולם ולאגדה הכי כבירה ב-121 שנות המועדון, מבקש לעזוב את המשפחה עם מסמך קר וקצר. הכדורגל העולמי, הליגה הספרדית בכלל וברצלונה בפרט, בהלם, כי קשה לדמיין את לאו מסי בלי החולצה של בארסה ואת בארסה בלי הארגנטינאי. התדהמה כפולה. גם בגלל התוכן אך בעיקר בגלל הצורה שבה סיפור אהבה כל כך מרתק עלול להסתיים בגירושים.
מסי הודה פעם, שבכל פעם שנותנים לו יותר בעיטות ומכות במגרש, יש לו יותר מוטיבציה להבקיע שערים. מחוץ למגרש המצב הפוך, וככל שקיבל מכות בליגת האלופות ובעיקר מההנהלה ירדה לו המוטיבציה להגשים את החלום, לסיים את הקריירה במועדון שהוא כל כך אוהב.
נכתבו מילים רבות על הסיבות שמסי לא בקשר טוב עם הנשיא ג'וספ מריה ברתומאו. אך זה פשוט יותר. מאז הזכייה האחרונה בליגת אלופות ב-,2015 מסי לא סומך, לא מעריך ולא מאמין בנשיאו. התסכול הפך לחוסר אונים אחרי ההשפלה מול באיירן, וחוסר האונים הפך לזעם אחרי התגובות של ברתומאו שלא התפטר. אם עוד היו למסי ספקות, הדרך שבה המועדון הודיע ל"אחיו" לואיס סוארס כי הוא עוזב - בשיחת טלפון - הכאיבה לו מאוד.
כפי שקורה בגירושים רבים, הצד שרוצה להמשיך מנסה עד הרגע האחרון לשכנע את השני שיישאר. האיש הכי שנוא היום בקטלוניה, אף שאוהדים רבים (חלקם פרצו אמש למתחם הקאמפ נואו) לא אהבו את הדרך שבה בחר מסי להיפרד, מנסה לעצור רכבת שכנראה יצאה למנצ'סטר (סיטי). נכון, בארסה תחסוך משכורת של 100 מיליון יורו ברוטו, תקבל כנראה סכום יפה על ההעברה (רחוק מ-700 מיליון) וכך תציל את המאזן הכלכלי של ההנהלה לפני שהיא עוזבת.
מצד שני, המועדון מאבד את הנכס הכי גדול שלו מבחינה מקצועית, חברתית, כלכלית ורגשית. ב16- השנים האחרונות מסי לא רק העניק למועדון 634 שערים, אלא גם הפך את המועדון ואת העיר למותג גלובלי. תחושת היתמות מובנת, כיוון שהילד הביישן של שנת 2000 הפך למותג כל כך חזק, כמו המועדון עצמו. המפגש בין השחקן הטוב בהיסטוריה לבין אולי הנשיא הכי גרוע יצר מצב שלא מגיע לשחקן ולמועדון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו