מכבי ת"א בוערת מבפנים

הקפסולה. הביצוע הכושל של תרגיל הוצאת החוץ המכריע בהפסד בוולנסיה (82:80), בין ווילבקין לז'יז'יץ', מגלם בקפסולה מדויקת את כל הרעות החולות שמעיקות על מכבי ת"א מפתיחת העונה. הדקות המוגזמות של "בנדריז'יץ'", ההסתמכות הבלעדית והלא מוצדקת על סקוטי, ההתקפה המתבססת כולה על משחק בין שניים, ולרוב בין ווילבקין לעצמו, הפיזור והביצועים העלובים בדקות ההכרעה, והחולשה הטקטית המפתיעה של המאמן. 

לפני 12 שנה הפסידה מכבי ת"א את האליפות לתרגיל הזה בדיוק. מאליק דיקסון הוציא לאריק קמפבל, שהצליח להחזיר אליו תוך חסימה על הגב של וויל ביינום, ודיקסון קלע את סל הניצחוון שהביא לחולוניה אליפות היסטורית. הקו המקשר בין המשחקים הוא ניקולה וויצ'יץ', שאז קלע את הסל האחרון של מכבי, ובעונות האחרונות קולע אותה לצרות צרורות כמנהל המקצועי.

הטעויות. זה אינו תרגיל פשוט כפי שהוא נראה, וכל האחריות היא על המוסר/חוסם, במקרה זה ז'יז'יץ'. הוא צריך היה לקבל את הכדור בעמדה נכונה, לשמור על הכדור רחוק מהמגן, למסור אותו בתזמון מושלם ולהשהות את המגן של ווילבקין. אבל על הידיים החלשות שלו כבר נכתב כאן כמה פעמים. ווילבקין תרם כשעבר רחוק מדי ואפשר לשומר שלו לחטוף את הכדור. 

הטעות של ספרופולוס כפולה. גם השימוש בז'יז'יץ' במקום בקלואירו, וגם השקיפות - אם ווילבקין מוציא את הכדור, ברור לכל אירופה שהכדור יחזור אליו, וקל למנוע זאת. ועכשיו, נניח שלא הצליח למסור, מה יעשה ז'יז'יץ' בכדור עשרה מטרים מהסל? יכדרר וידפוק שלשה? אבל הצהובים לא הפסידו בגלל התרגיל הזה, אלא הרבה קודם. 

החוק הקרואטי. מכבי ממשיכה לשלם מס פיגורים ורדיפה בשל עלייתם של בנדר וז'יז'יץ' בחמישייה. בנדר שיחק הכי הרבה דקות במכבי (34 דקות!), מתוכן 25 לא מוצדקות ונתן תפוקה עלובה. המשחק של ז'יז'יץ' מטעה, וגם הוא משחק הרבה מדי ובציוות שגוי. בכל פעם שהם נוגעים בכדור, יש מתח באוויר (ראה למעלה). 

עם צמד הקרואטים, הצהובים לא יגיעו לשום מקום כי הם מגבילים את המשחק שלהם: הם לא מאפשרים להטמיע תרגילים חכמים בגלל מוגבלותם (ז'יז'יץ' לא קולע מרחוק, בנדר לא קולע מקרוב, מכבי מסרה רק 14 אסיסטים מול 29), אי אפשר לעשות איתם חילופים בהגנה, וקשה מאוד לפתח משחק ריצה, ואפילו לא משחק מסירות. העובדה שבלייזר ובראיינט שיחקו יחד פחות מבנדר היא לא פחות משערוריה! ואם מכבי לא תתקדם באלמנטים האלו, זה יהיה חורף קר וארוך, אי שם בירכתיי הטבלה.

התסיסה. ההבנה שמשהו לא מקצועי מנחה את ההרכבים מחלחלת כבר לשחקנים, וזה סימן רע לבאות. בגלל החוק הקרואטי דורסי מתחיל על הספסל, הדקות שלו נפגעות משמעותית, והוא רותח. כריס ג'ונס, הפוינט גארד היחיד בקבוצה, שוב לא נספר על ידי המאמן וגורם לווילבקין להשתולל עם הכדור, בעוד בראיינט מראה הרבה יותר שקט והחלטות טובות. כשארבעה עומדים ומסתכלים - גם אם סקוטי יקלע שבע שלשות ב־50 אחוז - מכבי תפסיד. וגם הוא יודע את זה, לכן רתח בסיום. 

האנטר כועס כי גם עם המסיכה של זורו הוא תורם יותר מז'יז'יץ', אבל שיחק רק 14 דקות(!). חוסר השקט מוביל גם לאחוז מחפיר מהעונשין (50%!) - נקודות קלות שהיו מסדרות פער מבטיח ושקט לקראת הסיום. במכבי כרגע השלם שווה לפחות מסך חלקיו. היא הגיעה לקו פרשת המים, ונדמה שגם לספרופולוס נמאס. גלגל ההצלה צפוי אולי מחזרת הפצועים, אבל המשחק נגד מילאנו יכריע גורלות. 

טור זה מוקדש באהבה לצביקה גלפרין ז"ל, איש יקר, שתרם רבות לקידום ענף הכדורסל בעיר חולון, ונפטר בסוף השבוע. יהי זכרו ברוך.