לפני כשנה, זמן קצר לפני שהחליט להגיש כתב אישום כנגד ראש הממשלה, קיים אביחי מנדלבליט סדרת מפגשים עם מלומדים בתחום המשפט, וביקש לשמוע את עמדתם בכמה שאלות עקרוניות וכבדות משקל: האם להעמיד לדין ראש ממשלה על עבירה תקדימית (ויש שיאמרו "מומצאת") כמו סיקור אוהד, האם להגיש כתב אישום בסמוך לבחירות, האם לאפשר לראש הממשלה לגייס כסף ממקורביו כדי לממן את הגנתו, האם להעמידו לדין בתיק המתנות.
על פי כתבתו של נטעאל בנדל ב"הארץ", חלק מהמשפטנים התרשמו כי מנדלבליט מחפש לשמוע קולות מחוץ לפרקליטות, והדעת נותנת שאולי שירת מקהלת הפרקליטות היתה אחידה מדי אפילו לטעמו של היועמ"ש ואולי עוררה בו אי נוחות שדרבנה אותו להקשיב גם לשיר אחר.
לפני שמתרשמים מהצעד, כדאי לזכור שלא היה כלל צורך בהתייעצויות סודיות. דעות שונות מאלה של הפרקליטות נשמעו מעל במות פומביות, באולפני הרדיו והטלוויזיה ובמאמרי דעה. אבל אלה נחשבו, כדברי מנדלבליט עצמו כשהגיש את כתב האישום: "קונספירציות חסרות כל ביסוס (...) ניסיונות חוזרים ונשנים לעשות דה־לגיטימציה להחלטה שתתקבל", "שקרים" ו"הכפשות". היועמ"ש נזקק ליועצים חיצוניים שיוכיחו את טענתו שעל פיה "התהליך היה רציני ואחראי".
המשפטנים שקיבץ, כמעט כולם שמאלנים כשרים, אך לא כולם שונאי נתניהו, ולא כולם תמימי דעים בכל הנוגע לאמצעים שיש לנקוט כדי להדיח אותו. הם אכן סיפקו את הסחורה וחלקו על דעת הפרקליטות. חלקם טענו שיש לסגור את תיק 2000, תמכו בחקירת ההדלפות מהפרקליטות, המליצו בחום להתיר לנתניהו לקחת הלוואה למימון המשפט מבן דודו נתן מיליקובסקי, והתנגדו להגשת כתב אישום לפני הבחירות. מנדלבליט האזין לכל אלה, ובסופו של דבר דחה הכל. הוא דבק בעבירה התקדימית, סירב לחקור את ההדלפות - לא רק בניגוד לעמדת משפטני הפורום אלא גם בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון, ולהידור מצווה הגיש את כתב האישום לבית המשפט כשראש הממשלה הודיע בבית הלבן על תוכנית המאה. זו במיוחד היתה מחווה מחוצפת ומרושעת של מי שהתעקש גם ברגע החגיגי הזה להזכיר לראש הממשלה מי בעל הבית, ומי סתם חותם על הסכמי שלום אזוריים.
איור: שמעון אנג'ל
משנודע השבוע דבר קיומו של פורום היועצים נחלקו הדעות: האם קיומו מהווה הפרה של סעיף כלשהו בחוק, או שמא מעיד הדבר על פתיחות רעיונית שהפגין מנדלבליט. שתי הדעות ראויות לעיון עקרוני, אך בפועל חבל על הטרחה. היועץ אמנם ביקש דעות אחרות, אך לא קיבל אף אחת מהן. היתה פה מראית עין של הקשבה, מראית עין של "רצינות ואחריות". אך בסופו של דבר - וייתכן שמלכתחילה - החליט כפי שהחליטה הפרקליטות, או כפי שהחליט הוא עצמו מראש.
עד כדי כך היתה חבורת המלומדים מיותרת, שבמהלך דיוניה כתבה אחת מהם, פרופ' רות גביזון: "אני חוששת שאכן אין לנתניהו סיכוי לקבל משפט צדק (...) אני הייתי מאוד שמחה אם אפשר היה למצוא מסלול שיסלק את התביעות הפליליות. אבל זה בהחלט לא פשוט. אבל עכשיו קשה מאוד לסיים את זה בדרך אחרת. זו טרגדיה לביבי אבל גם דבר מאוד לא טוב למדינה ולחברה".
לא זו בלבד שגביזון העידה מכלי ראשון על מידת ההגינות בהליך המשפטי, ייתכן שהבינה גם שהיא משתתפת בהצגה שסופה כבר נכתב, ושהיא ועמיתיה גויסו כדי לשמש קהל מכובד וסמכותי שידבר בזכות היועמ"ש בשעת צרה ומי יודע - אולי כאשר יתגלו כל מעללי הפרקליטות ויהיה מי שיאשים אותו בהתנהלות לא ראויה - יוכל מנדלבליט לנפנף בפורום היועצים כראיה לליבו הפתוח ולנפשו החפצה.
חשיפת ההקלטות שבהן מתאר מנדלבליט את יחסיו עם שי ניצן ("המניאק הזה מחזיק אותי בגרון") הטעתה את הרחמנים שבינינו. מסכן מנדלבליט, הוא נסחט בידי כוחות גדולים ממנו ולכן התיר לפרקליטות לשעוט לעבר כתב אישום שחלקו מגוחך וחלקו מחורר. זו טעות. מנדלבליט כוחני כמו המערכת כולה שאם לא כן - לא היו מניחים לו לעמוד בראשה. כשם שעשה מנדלבליט לכל מועמד שהסתייג ממנו לתפקיד פרקליט המדינה ולממלא מקומו. לו רצה, היה יכול להפעיל כוח נגדי ולחשוף את שיטות הפעולה הנהוגות בפרקליטות בכלל ובנוגע לנתניהו בפרט. הוא לא היה מפסיד את המשכורת השמנה ואת שתי הפנסיות התקציביות שלו. הוא היה משקם את מערכת המשפט ומשיב לה את אמינותה. ייתכן שלא היה מתמנה לבית המשפט העליון. נו, יש עונשים כבדים יותר. החמור שביניהם הוא נידוי מהמועדון.
נוסף על פורום המשפטנים שנזכר כאן, התייעץ מנדלבליט גם עם חבורה אחרת. גם בפורום הזה נדונו עניינים עקרוניים שקשורים לתיקי נתניהו. אלא ששם לא ישבו רות גביזון שנפסלה לכהונה בבית המשפט העליון על ידי הנשיא אהרן ברק, כי היתה לה אג'נדה. ולא ישב שם פרופ' יובל אלבשן, שכתב שיש לאפשר לנתניהו לגייס כספים להגנתו, וגם לא פרופ' מני מאוטנר, שמתריע על הפיכתו של בג"ץ לגוף פוליטי. אלה טובים רק כדי לדגמן התייעצות.
באחת התמונות שצולמו במפגש הזה, במלון כרמים, נראים חברי המועדון האמיתי: יועמ"שים ושופטים לשעבר. בראשם, בשורה הקדמית - נשיא המועדון אהרן ברק, עינו פקוחה ממרחק נגיעה על מנדלבליט ועל שי ניצן. ומה שאולי נרמז מהתמונה הזו נאמר באופן מפורש על ידי ברק בראיון לחדשות 12: "אני משוכנע שהוא (מנדלבליט) לא יבייש אותי ולא את שמגר".
זה כל הסיפור. מה שמוטל על הכף הוא המשך חברותו של מנדלבליט בקאנטרי קלאב האקסקלוסיבי של מערכת המשפט, וזו תלויה בנכונותו למלא אחר דרישות ההנהלה. טפיחה על השכם מאהרן ברק שווה כל מחיר. ומנדלבליט, כמו אריסטוקרט אמיתי, השית את מחיר דמי החבר שלו על ראש הממשלה ועל הדמוקרטיה הישראלית. √
