היתרון שבחולשה

שבוע התבררו נתוני החשבונאות הלאומיים, כמו ביצוע התקציב, הגירעון והתמ"ג לשנת 2020. אומרים שעם נתונים אי אפשר להתווכח, אבל נוכח הפרסומים ייתכן שנכון יותר לומר שרק עם נתונים אפשר. במונחים כספיים מדובר בגירעון הגבוה אי פעם - 160 מיליארד שקלים, אבל חוץ מכותרת אין לזה באמת משמעות מרחיקת לכת, ממש כפי שמדי שנה יש מי שמכתיר את "התקציב הגבוה אי פעם". זה אמנם לא טריוויאלי שמדי שנה אוכלוסיית העולם תגדל; התמ"ג יגדל ואיתו התקציב. עובדה: השנה הוא דווקא התכווץ. במונחים של שיעור מהתמ"ג, הגירעון השנה לא היה הגבוה מאי פעם, אבל גם לדירוג הזה אין משמעות יתרה. בשנות השמונים של המאה הקודמת, הגירעון נבע מאינפלציה והפעם הוא נבע מירידה בפעילות המשק. גם הירידה הזו בפעילות המשק היא תופעה חריגה בהיסטוריה, ולכן לא נכון להשוות אותה לירידה בפעילות כתוצאה ממשבר, כמו זה של 2008. 

הבנק העולמי וקרן המטבע הבינו את הייחודיות של המשבר הזה ולאורך כל המשבר הבהירו לממשלות שעליהן לחלק מייד כסף לעסקים ולמשקי הבית - המלצה מנוגדת להמלצות המסורתיות שלהם ממשברים קודמים. בדרך כלל ההמלצה היא להדק את החגורה, להגדיל אשראי, אבל לא לפזר תמיכות ישירות, כדי למנוע הגדלת חוב. אבל הפעם לא מדובר בצמצום פעילות בשל בעיה מבנית בשוק, אלא בשל גורם חיצוני לגורמים הכלכליים. החוב הפעם נראה מוצדק, כמו חוב מתבקש בעיתות מלחמה. לכן גובה הגירעון הפעם לא מבטא הצלחה או כישלון של הממשלה - עמידה ביעד שהוצב לפני שיכולנו לחשוב על משבר כזה, היא חסרת משמעות. 

נתון מעניין ומעודד בתוך הנתונים שפורסמו הוא שיעור התכווצות התוצר - 3.3%. מדובר בנתון מפתיע במיוחד נוכח היקף השבתת הפעילות במשק. כל בר דעת שחי פה היה משער לפי תחושתו שהתמ"ג יצטמצם השנה בשיעור כפול ואף יותר מכך. אנחנו צפונים בבתינו, ענפי התרבות, הפנאי, האירוח והתיירות - מושבתים, כמו גם מרכזי הקניות. לכן נראה שהעולם פחות או יותר עומד מלכת. אבל מתברר שהתרומה של כל הענפים האלה לכלכלה הישראלית לא גבוהה במיוחד. היא חשובה מאוד לרווחה שלנו, אולי גם לבריאות הנפשית, אבל במונחי תוצר היא רחוקה מלהיות מכרעת. 

אירופה והמדינות התיירותיות בעולם הרגישו ביתר שאת את השפעת המשבר על נתוני היצוא שלהן (תיירות נכנסת היא רכישה של מטבע מקומי בכסף זר, בדיוק כמו יצוא); התלות של הכלכלה הישראלית בתיירות - פחות משמעותית. היצוא הישראלי התגלה כמשמעותי יותר, בעיקר בתחום השירותים (תוכנה) וזה התחזק ב־11%. לכן למרות התכווצות של 70% בענף התיירות וקרוב ל־100% באולמות האירועים ובשירותי תיירות; התכווצות של 55% בענף ההסעדה ושל כ־40% במסחר; למרות 1.4 מיליון מחוסרי עבודה בשיא המשבר באמצע השנה, כאמור, התמ"ג התכווץ בשיעור של 3.3% בלבד; זאת לעומת התכווצות של 5.5% בתמ"ג של המדינות המפותחות (OECD). 

הצמיחה חשובה 

הביקורת הקשה ביותר על מדיניותה של הממשלה במהלך המשבר היתה ועודנה סביב חוסר יכולתה לחוקק את תקציב 2020 וכעת גם את תקציב 2021. אבל דווקא הנתונים המתפרסמים כעת מצביעים על היתרון בכך. הממשלה התנהלה על בסיס תקציב חלקי של 2019 בהיקף של 411 מיליארדי שקלים ויצרה כלי פיננסי חדש - "קופסאות קורונה", שמעיד על חשיבה מחוץ לקופסה. אילו הממשלה היתה מחוקקת תקציב לשנה שחלפה, נניח בסוף חודש מארס, כשהיה ידוע שאנחנו במשבר, הרי היה נקבע תקציב גבוה הרבה יותר. במקרה כזה גם הגירעון היה קטן יותר, אולי אפילו קטן משל מדינות אחרות. אלא שהעניין הזה רק ממחיש שמדובר בנתון חשבונאי שהרבה פחות חשוב מנתון הצמיחה, או ההתכווצות. 

אלא שבאותה מידה שאנחנו יכולים להיות מעודדים מהנתונים הללו - מהפגיעה הקלה יחסית למדינות מפותחות אחרות בעולם - אנחנו אמורים להיות מודאגים. הנתונים הללו אולי טובים מבחינה כלכלית, אך פחות טובים מבחינה חברתית. הם מצביעים על מה שאנחנו יודעים מהנתונים, אבל לא היתה לנו הזדמנות לראות נכוחה - הצמיחה בישראל מבוססת על מספר קטן של חברות, על שיעור קטן מדי של עוסקים ועסקים. גם כעת, אחרי שיא המשבר, מספר מחוסרי העבודה מחריד - יותר מ־750 אלף איש רשומים כתובעי דמי אבטלה ויותר מ־478 אלף איש נמצאים בחל"ת - בסך הכל כ־1.23 מיליון איש רשומים כלא עובדים. אך נוסף עליהם יש עוד מאות אלפים שאינם רשומים - עצמאים ולא זכאים שאינם נרשמים - וכל אלה הביאו לירידה קטנה יחסית בתמ"ג. הנתון הזה מסביר את הפריון הנמוך של ישראל, את חוסר היעילות של המשק. כך שהצדדים החזקים של הכלכלה שמתגלים במשבר, הם למעשה החולשות שלנו בשגרה - ולהפך. העובדה שישראל, המקום הקדוש ביותר לשתי הדתות של המדינות המפותחות, היא לא ארץ תיירותית במיוחד, מתגלה כיתרון במשבר הזה. כך גם העובדה המצערת בשגרה, שלפיה הצמיחה של ישראל מבוססת על שכבה קטנה יחסית באוכלוסייה - ענפי היצוא וההיי־טק, הופכת גם היא ליתרון במשבר. 

תשוקה ליזום

בקיץ 2019 שלדון אדלסון הוזמן להרצות בפני חבורה של יזמים חרדים בבני ברק. זו היתה פגישה אינטימית, בלי מצלמות. הגיעו אליה בעלי מיזמים, שחלקם בינתיים הבשילו לחברות מצליחות. כל אחד מהם הציג את המיזם שלו בקצרה ואדלסון הקשיב בקשב רב, שאל שאלות מדי פעם. לאחר מכן הוא חלק עצות מניסיונו ליזמים המתחילים. חוש ההומור שלו, הפתיחות והשיח בגובה העיניים כבשו אותנו. הגעתי כדי לסקר את הפגישה המיוחדת הזו, אבל מבלי להרגיש יצאתי משם עם תחושה שאני רוצה ליזום משהו. 

מסיפור חייו עלה בבירור שיש כאלה שמקימים עסקים בתוך סביבה מתפתחת, אבל יש בודדים שיוצרים את הסביבה הזו; אדלסון יצר סביבה עסקית סביבו. במהלך הערב הוא נשאל בווריאציות שונות אם הוא מצטער על החלטות עסקיות ואחרות שעשה בחייו, כולל על סכסוכים עסקיים שהיו לו, והוא הגיב להכל בחיוך; הוא הסביר את חוסר הרלוונטיות שבתגובות צער ותסכול. הוא הציג אדם שחי בשלום ובשלמות עם עברו והסתפק במסר אחד - "אם אתם מאמינים במשהו, עשו זאת ועשו זאת לבד". 

החבר'ה החרדים הרגישו את היחס המיוחד אליהם, והחיבור הזה היה מובן מאליו בשיחה. הוא העריך מאוד אנשים המונעים מתוך ערכים ברורים, וזה היה המכנה המשותף והמסר העסקי החשוב ביותר שלו מאותו הערב: עסק טוב הוא עסק שמשרת מטרה טובה.