מה השקל שלך?

לא צריך להיות מבוגר מאוד כדי לזכור את הימים שבהם מחירי הדירות בארץ - למכירה ולהשכרה - היו נקובים בדולרים. כמו הדירות גם חוזים אחרים בשוק הישראלי היו נקובים בשער הירוק הזה, שנראה יציב ובטוח, כפי שנראו מניות הפועלים, בזק וטבע במשך עשרות שנים. אבל גם עכשיו, אחרי שראינו בתוך זמן קצר איך אימפריות קורסות ומאזני כוחות משתנים חדשות לבקרים, אנחנו נוטים להיצמד למשתנים ולייחס להם תכונות של צוקי איתן: למדד המחירים הנמוך, לריבית האפסית, לשקל החזק ולדולר שדגדג את רף ה־5 שקלים.

הדולר נחלש בעולם והשקל מתחזק והמפגש ביניהם מביא למפולת של הדולר. ב"ישראל היום" פורסמו גם התחזיות להחלפת הקידומת של שער הדולר ב־2 שקלים. הרי המשמעות הגדולה שאנחנו מייחסים למספרים האלה קשורה לעולם הנפשי שלנו, לא למציאות הכלכלית. המציאות הכלכלית לא פחות סבוכה - היא מורכבת מכוחות רבים ומנוגדים: אנחנו נהנים מהיחלשות הדולר, אך גם לא ממש מעוניינים בה. אנחנו אפילו לא יודעים להצביע על שער רצוי, על מטרה ברורה. כצרכנים התחזקות השקל מול הדולר ובכלל - טובה לנו. ישראל מייבאת כמעט הכל, והשקל החזק מאפשר לנו לקנות בזול יותר וגם להוביל את הסחורה בזול. גם כאזרחים טוב לנו יותר להחזיר הלוואות מט"ח בסביבת שקל חזק יותר, שיכול לקנות יותר יחידות דולר ויורו בכל שקל. אבל ישראל היא גם יצואנית וככזו אנחנו דווקא רוצים שקל חלש יותר, כדי להיות אטרקטיביים ותחרותיים בעולם. 

השאלה היא עד כמה יש לנו בכלל השפעה על שער השקל? נניח שהחלטנו שהאינטרס שלנו הוא שקל חלש יותר מול הדולר, מה אנחנו יכולים לעשות בעניין? ובכן, שני כוחות גדולים מאוד בכל שוק הם ממשלות ובנקים מרכזיים. במישור המדיני, הממשלה יכולה לעודד צריכה מארה"ב ובכך להגדיל את הביקוש הישראלי לדולרים - לתרום לעליית הדולר. בנק ישראל יכול להעלות את הביקוש לדולרים על ידי הגדלת רזרבות המט"ח, כפי שהוא עושה ביתר שאת ב־12 השנים האחרונות.

השפעה מאגית

בשנה שעברה בנק ישראל ריכז 21 מיליארד דולר במטרה לבלום במעט את היחלשות הדולר מול השקל והעלה את יתרות המט"ח שלו לסכום חסר תקדים של יותר מ־170 מיליארד דולר. מאז החל הנגיד סטנלי פישר במדיניות המוגברת של רכישת הדולרים בנק ישראל זוכה לביקורות קשות על כך ובעיקר לתמיהות בתקשורת: עד מתי? אבל אין ספק שהלחצים הגדולים עוד יותר מופנים מצד יצואנים - של סחורות ובעיקר של שירותים, בעיקר תוכנה - שיקנה הרבה יותר. אלא שהנגיד, פרופ' אמיר ירון, מאמין בשוק וככזה הוא כנראה מכיר גם במגבלות הכוח של בנק ישראל. 

לכאורה, אפשר להגיד שהנגיד נכנע ללחצים הגדולים, כשהכריז בסוף השבוע שעבר על הגדלה משמעותית מאוד של היקף רכישות הדולרים של בנק ישראל - מ־21 מיליארד, שהיו שיא חדש ב־2020, ל־30 מיליארד לפחות השנה. מעבר להגדלה בקרוב ל־50% הבשורה המשמעותית היא ההודעה מראש על היקף הרכישה, שלא לומר ההיקף המינימלי, שעליו הבנק התחייב. גם פרופ' פישר נקט מדיניות דומה כשהתחייב בזמנו לרכוש דולרים בסכום יומי מינימלי. הניסיון מאז מראה שיש להכרזה הזו אפקט, אך הוא נחלש עם הזמן כשהשוק לומד להתנהל במציאות החדשה. 

בשבוע האחרון שאלתי מנהלים של מוסדות האחראים על עסקאות המט"ח, עד כמה הם מאמינים שהגדלת היקף הרכישות של בנק ישראל תשפיע על שער הדולר. משום מה רבים מהם מייחסים למהלך השפעה כמעט מאגית - הרבה מעבר לשיעורה במסחר. האם יש הבדל בין הכרזה של תאגיד גדול שיכריז על המרת שקלים בדולרים ב־30 מיליארד דולר בשנה לבין בנק ישראל שמכריז על כך? ובכן, כמובן שכן. מכיוון שתאגיד יעשה זאת לפי צרכיו, לא מתוך כוונה להשפיע על השער. בנק ישראל למעשה מתפקד כספקולנט - כמו אלה שנגדם הוא יוצא. הוא לא צריך דולרים וכל מטרתו היא להשפיע על השער. 

30 מיליארד דולר זה נשמע המון, עד שבודקים את יחסיות הסכום להיקף המסחר. בשנה שעברה, כאמור, בנק ישראל רכש בהיקף של 21 מיליארד דולר, שהם כ־80 מיליון דולר ביום. באותה שנה היקף המסחר ב־45 ימים, מתוך 265 ימי המסחר, היה 20-10 מיליארד דולר, וב־75 ימי מסחר נוספים היקף המסחר היה 10-9 מיליארד דולר ביום. ממוצע המסחר היומי בדולר עמד על 7.7 מיליארד דולר. כך שהיקף המסחר של בנק ישראל עמד על כ־1.64% מנפח המסחר בדולר. בבנק ישראל אומרים שההשפעה גדולה יותר בשל עיתוי ההתערבות במסחר, באותם רגעים ששער הדולר יורד במיוחד. זה כנראה נכון במידה מסוימת, אבל מסוימת מאוד, מכיוון שכאמור יש 120 ימי מסחר עמוסים בשנה והתחמושת של הבנק מוגבלת מאוד דווקא בימים אלה.

נביא בשער

בשנה האחרונה שער הדולר נסחר בתנודתיות גבוהה מאוד - בין 3.86 שקלים בחודש מארס האחרון ל־3.116 שקלים בשבוע שעבר, רגע לפני שבנק ישראל פרסם את הודעתו על מדיניות הרכישות החדשה. מדובר בנפילה של 20%, שמזכירה את אותם הימים שבהם לא היה אפשר לסמוך על השקל, שבהם נאלצנו להיצמד למטבע זר. חלק מהמומחים הציעו באותם הזמנים לזנוח את השקל בכלל ולאמץ את הדולר, כי גם המומחים הגדולים נופלים לאותה מלכודת של "ציפיות סטטיות" - המחשבה המוטעית שלפיה מעתה העולם עומד להיראות בדיוק כך לעוד הרבה שנים. 

בפועל כוחות רבים פועלים בשוק, וקשה מאוד לנבא את ימי המסחר הבאים בשוק הדינמי הזה, שבו שום ממשלה ובנק לא מכתיבים בעצמם את המדיניות. יכולת הניבוי של שערי מט"ח בחודשים - או בשנה הקרובה - מעטה עוד יותר. האמת היא שלשום מומחה בתחום אין יתרון על אחרון ההדיוטות בעניין זה, בדיוק כפי שמקצוענים בכדורגל לא טובים יותר מהדיוטות בניחוש תוצאות המשחקים בליגות. חשוב ומעניין מאוד להבין את הכוחות האלה ולעקוב אחריהם, למרות שכאמור הם לא מקנים יכולת טובה יותר בניבוי השערים. השבוע האחרון הדגים לי פעם נוספת את העניין, כשדיברתי עם סוחרים ותיקים שעוסקים בתחום וביקשתי מהם לחזות את השער לימים הקרובים.

ארה"ב עצמה לא סובלת מהיחלשות הדולר, היא בעיקר נהנית ממנו. היא אמנם סובלת מהחזר ריבית וחובות חיצוניים, אך מרבית חובותיה נפרעים בדולרים והיא נהנית מהגידול ביצוא בשל היחלשות הדולר, שעומד על כ־2 טריליון דולר בשנה. היקף החובות של המעצמה הכלכלית הגדולה בעולם הגיע כבר ל־135% מהתמ"ג שלה - הגבוה בהיסטוריה, כך שרק החזרי הריבית על החוב שלה הם ההוצאה הרביעית בגודלה של הממשל שם ומהווה יותר מ־50% מתקציב הביטחון של ארה"ב.