בשבוע שבו נכנסה קמאלה האריס לבית הלבן ושברה את תקרת הזכוכית הטכנית של הישגי נשים, גם אצלנו נופלים דברים. נכון, אנחנו רחוקים מההישג המגדרי הזה כרחוק מלניה מהחדר הסגלגל, ובכל זאת הפוליטיקה הישראלית ערב בחירות 2021 ד' מושפעת מהטיות גבר־אישה הגם שננסה להדחיק זאת.
כל גרפיקאי מתחיל באתר אינטרנט נידח מודע לתמהיל המגדרי המשעמם במערכת הבחירות הנוכחית: אוסף של גברים בעלי דמיון ויזואלי מרהיב מנהל אותה. בכל המהדורות מתנוססת חבורה שאיך שלא נהפוך אותה חולקת מכנה משותף אחד, גברי ומובהק.
בשני קצות המפה הפוליטית מפלגות היסטוריות המפרפרות אל מותן מסתכנות ומציבות בראשן מנהיגה: המפד"ל שבעבר מיתגה את עצמה מחדש כ"הבית היהודי" ונכשלה, והעבודה שפעם מיתגה את עצמה מחדש כ"המחנה הציוני" והתפוגגה. בשתיהן זה לא אותו דבר, אך בשתיהן נדמה כי למוטיב הנשי יש משקל.
בכנף השמאלית רבו השבוע הקולות שקראו לאהוד ברק ליטול את מושכות הנהגת המפלגה. קשה שלא לחשוד במועמד בעצמו שהוא מחולל הרעש, אך אין להתעלם מן ההד שנוצר ולתהות: מה? מה פתאום? הרי את הפטנט הזה - מכת ברק - שולפים כל פעם והוא נכשל. רק לפני שנה עם "ישראל דמוקרטית" שהוקמה בקול רעש יחצני והפכה לפלטפורמה שמזכירה תהליכים שמולידים את יאיר גולן, צלל איחוד השמאל לשפל של כל הזמנים כאשר על ההרפתקה המסוכנת חתום ברק - שבענווה תפס לעצמו בסוף "רק" את המקום העשירי. את הגסיסה שאליה הגיעה מפלגת העבודה תולים בעריקת מנהיגיה אל כחול לבן, מדהים שתחתם חושבים אנשים במפלגה לעורר דווקא את מי שפיצל בעבר את "העבודה" תחת השם היומרני "עצמאות" ותחתיו התרסק, כשהוא משחרר את המפלגה מעולו. כוחו האלקטורלי של ברק בעל הכהונה הקצרה והדלוחה כרה"מ לא הוכיח את עצמו, אבל מספיק כדי לערער על מנהיגותה של מרב מיכאלי, שמוכיחה עצמה כח"כית מסורה כבר שמונה שנים בקירוב. בעידן שבו דה פקטו אין שמאל ואין ימין וכולם מקוששים השקפות עולם מכולם, יש אישה אחת שדבקה בזכויות עובדים ומחוקקת למענם, שהוותק שלה במליאה הפך אותה לפרלמנטרית מעולה ולא שחוקה, שהנאומים שלה מדויקים ומחברים את הצופה והופכים לסרטונים ויראליים ברשת, ומעל הכל - שהנאמנות שלה לדרך ולבוחרים אינה מוטלת בספק.
נאמנות שאינה מוטלת בספק. מרב מיכאלי // צילום: אורן בן חקון
האם אתם רואים מצב שבו מועמדותו של גבר שיש לו את כל הנתונים הנ"ל מאוים על ידי ראש ממשלה לשעבר, זקן ושבע שענן של ג'פרי מרחף מעל ראשו? מיכאלי עשויה להיוותר בחוץ בכל מקרה, עשייתה הלשונית והערכית למען נשים כבר חוללה מהפכה.
שלא כמו מיכאלי, חגית משה מהבית היהודי פרצה אל התודעה הציבורית רק השבוע, אם ניתן להגדיר את מה שקרה כפריצה. מצד אחד מנהיגה של מפלגה שפעם היתה משמעותית, מצד שני הסיבה להמשך חשיבותה של חורבה פוליטית אזוטרית זו היא בחישתו של רה"מ כדי להחליש את בנט ולסגור קואליציה עתידית שתאפשר המשך משיכה בחוטי המפד"ל התמימה והמנוצלת - תחביב ישן וחינני. סגנית ראש עיריית ירושלים היתה מוכרת עד כה בעיקר לעסקנים מקומיים, הם גם אלה - קרוב לאלף איש - שנדרשו להכריע, למעשה, כיצד תיראה המפה הפוליטית.
חגית משה טיפחה את הציונות הדתית והחרד"לית בבירה. מה שקורה בירושלים משפיע על המגזר כולו ובדרך לקלפי מיטב הרבנים עמדו לצידה, ביודעם כי מדובר באישה שרוממות השיוך הדתי הנכון בפיה. האישה הראשונה במפד"ל תהיה כנראה מספר 2 במפלגה שבנס תעבור את אחוז החסימה. האם היא תדע לשים מאחוריה את העסקנות? האם תשזור חוטים חדשים שלא יימשכו לפי גחמות אחרים, גם במקום שבו נכשלו באופן מסורתי מנהיגים לרבות הגבר־גבר ששירת לפניה בתפקיד? טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
