סרטונים קצרצרים של ריקודים, אתגרים ותעופה עצמית בטיקטוק גורמים לאינסטגרם להרגיש כמשמרת הצניעות. בשבוע שעבר אכלסה הרשת החברתית הזו סרטונים מסוג אחר. שני נערים משחיתית מצבות בבית העלמין של מושב נבטים לצלילי מוזיקה קצבית. הסרטון הצליח לעורר הדים לא ויראליים בכלל, המשטרה ביצעה חקירה מאומצת ובתוך יום אחד נעצר קטין מהפזורה הבדואית ונמשכים החיפושים אחר השני.
למחרת האירוע הגיעו אנשי "כוכבי המדבר", ארגון לפיתוח דור העתיד של מנהיגות תרבותית בקרב החברה הבדואית בדרום, ויחד עם בני נוער בדואים באו לתקן את העוול שעשו השניים וכדי "להפיץ מסר של אהבה" שיפצו את בית הקברות הניזוק.
ההערכה לאנשי "כוכבי המדבר" ראויה, וחבל שהצעד הזה לא קיבל את אותה תהודה שקיבלה ההשחתה. אך שיטוט אקראי בקבוצות הפייסבוק של תושבי הדרום, מעלה ששנת הסגר הביאה עימה החמרה הולכת ומאמירה של גניבות, פריצות ועבירות רכוש, ויש מגזרים שבהם הקורונה לא פגעה בצורה שווה. כשכולם בבית ואי אפשר לפרוץ לבתים, מכוניות הן הקורבן. אם עד עתה התעניינו הגנבים בג'יפים, גילו תושבי הנגב עם מכוניות טויוטה שבחרו "נכון". מדי יום מתפרסם עוד פוסט על המכוניות שהתעוררו בבוקר וגילו שהן עומדות על בלוקים וללא צמיגים.
בעידן החדש לא מספיק לקחת את מה שלא שלך, "לא פרסמת אתה לא קיים". הטיקטוק מתמלא בסרטונים שבהם מצולמות בהלעגה מכוניות הבלוקים. כנראה שלטיקטוק יש השפעה מסוימת על משטרת ישראל, שכן לא עברו כמה ימים, והשבוע נעצר תושב הפזורה בן 20 עם ציוד לפירוק גלגלים וברכבו נמצאו כמה גלגלים שפורקו.
האם זה פתר את הבעיה? לא עברו יומיים וכבר התפרסם סרטון של שלושה צעירים שודדים את תחנת הדלק ליד מפעל מכתשים הוותיק בכניסה המזרחית לבאר שבע. מדהים לראות את האדישות שבה מתבצע השוד. קשירת הסורג למכונית ופירוקו באמצעות משיכה, ואז עוד משיכה, ארגון החבל המושך שחלילה לא יינזק, והוצאה מסיבית של מדפים ועוד מדפים של סחורה, העמסה על הרכב והסתלקות.
צילום: דויד פרץ
לא כל החברה הבדואית עוסקת בפריצות ובגניבות והכללה היא טעות חמורה. אך מצד שני, אי אפשר לעמעם את המציאות עם פילטרים נרטיביים לנצח. גם אם הסרטון מתחנת הדלק לא מגלה לנו מאיזה מוצא הפורצים, זו תהיה היתממות או איוולת להתכחש לכך שחלק ניכר מעבירות הגניבות והפריצות ברחבי הדרום נעשה בידי בני החברה הבדואית.
במעגל המיידי, הכתובת לבעיה היא המשטרה. אם לשפוט לפי השבוע האחרון קל לראות שגם השוטרים הבינו שהגיעו בלוקים עד נפש. המשטרה בהחלט יכולה לפעול מהר וביעילות, ולבצע מעצרים. אך כאן הבעיה, שכן מעל השוטרים בתחנה המקומית יושבת המדיניות, וארגון שהתנהל עד השבוע ללא מפכ"ל אלא באמצעות ממלא מקום, יעשה בדיוק את זה - ימלא מקום, ותו לא. רפיון וזילות היד בכל הקשור להתנהלות רשויות האכיפה כלפי החברה הבדואית הם מחדל מתמשך של שנים על גבי שנים של מדיניות: עזבו אותנו באמא שלכם, אין לנו כוח לשטויות הדרומיות שלכם.
בשיחות שניהלתי בשנים האחרונות עם אנשי ציבור משדרת המנהיגות בחברה הבדואית עולה מורכבות הנושא, שכן אפילו און דה רקורד נאמר לי שזו הממשלה הכי טובה שהיתה לבדואים זה עשורים רבים. אך בעיית עומק לא ניתן לפתור רק באמצעות השקעה בפיתוח ותשתיות. מנהיגי החברה הבדואית יודעים שיש להם בעיה קשה בתוך הבית, העובדה שאין הוקעה נרחבת לתופעות האלו היא בעוכריה, הפרת חוק היא דרך חיים שלא נגמרת בכניסה ליישוב.
צילום: דויד פרץ
החברה הישראלית צריכה לאמץ ולטפח גופים כמו "כוכבי המדבר", וסוכני שינוי חינוכיים ותרבותיים כמו חוות ואדי עתיר, התיאטרון הבדואי ועוד ארגונים חברתיים שבדרכם האיטית עושים שינוי מבפנים.
אך זה לא מספיק. לאחר הזנחה של שנים, החצר האחורית של מדינת ישראל זקוקה לטיפול שורש כואב עם אכיפה קפדנית של החוק. לא יכול להיות שלכל אחד שאני מכיר יהיה סיפור אימה על ההשתוללויות בכבישי הדרום, וכל מי שבונה בית יספר על תשלום פרוטקשן כאילו זה ערב הווי מקומי.
המשטרה, הממשלה, החברה הישראלית והחברה הבדואית צריכות להפסיק את מדיניות הסטת העין מבעיות קטנות, שכן יש להן נטייה קבועה לגדול לבעיות ענקיות. מה שמתחיל בממתקים או בצמיגים גנובים יגיע מהר מאוד לכלי נשק גנובים. וכפי שקורה תמיד, רובה גנוב במערכה הראשונה יירה כדורים מאוד לא מגניבים במערכה השנייה.
אור הזרקורים תמיד משך עולי רגל שחיפשו גאולה ומחילה באהבת הקהל. אך פעם אחר פעם גילו אנשי העש, שאחרי ככלות הקול והתמונה, הם נשארו לבד עם מקור סבלם - הם עצמם.
השבוע נפטר בבית כלא בקליפורניה פיל ספקטור, מגדולי המפיקים המוזיקליים במאה העשרים, ככל הנראה מסיבוכי קורונה בעודו מרצה את עונשו על רצח השחקנית לנה קלארקסון.
אביו, מהגר יהודי מאוקראינה, התאבד כשפיל היה בן 9. על מצבתו נחרטה השורה: "להכיר אותו, זה לאהוב אותו". בגיל 17 ספקטור הקים את להקת הדובונים, להיטם הגדול ביותר היה - "להכיר אותו, זה לאהוב אותו". בגיל 21 כבר היה מולטי מיליונר, כותב ומלחין שירים ומפיק מוזיקלי מבוקש בשל המצאתו - "חומת הצליל".
בשלהי שנות החמישים הבין ספקטור שמוזיקת פופ עוסקת במילים, במנגינה ובצליל עצמו. באמצעות עשרות נגנים ותוספת עזרים חשמליים, הוא יצר צליל ענק, מבהיק ומהדהד עבור הילדים שנולדו לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא יצר סימפוניות פופ, הדבר הכי קרוב לשלוש דקות בגן עדן שאפשר להגיע בעולם הזה. כמעט כל שיריו הפכו ללהיטי ענק. להקת הבית שלו - הרונטס, היתה כל כך מצליחה שספקטור הממולח מכר הופעות של כמה להקות שונות תחת השם הזה לכל רחבי ארה"ב בו בזמן.
צילום: אי.פי.אי
הביטלס, הביץ' בויז וכל שאר הסיקסטיז העריצו אותו. ב־1966 ליהק את אייק וטינה טרנר לשיר שאפתני - "כעומק נהר, כגובה ההר". כמו בטרגדיה יוונית, דווקא כשחשב שמצא את נוסחת הפופ המושלמת, השיר היה לכישלון עצום. ספקטור איבד את מגע הקסם והקשר אל המציאות. הוא היה מולטי מיליונר, חרוך משימוש יתר, תלוי בכימיקלים כדי לתפקד, ורק בן 27.
מעריציו פנו אליו שיפיק להם אלבומים, לנון, הריסון והחיפושיות, אפילו לאונרד כהן קיווה שייהפך לכוכב גדול איתו. אך בכל פעם שכהן ביקש לשנות משהו בשיר, ספקטור שלף מכיסו אקדח, הניח על שולחן העריכה ואמר - "מה בדיוק רצית לשנות, לאונרד?"
ספקטור אהב אקדחים והשתמש בהם בכל הזדמנות כשהעניינים לא הסתדרו. זה התחיל באולפן, שם הנפגעים היו אריחי התקרה ואוזני המוזיקאים. אך גם מי שלא קרא צ'כוב ידע שהשילוב בין אקדחים, דיכאון, סמים ושיגעון ייגמר רע מאוד.
בפברואר 2003 ספקטור ירה למוות בשחקנית לנה קלארקסון ונידון ל־19 שנות מאסר. לאחר הרשעתו אמר שההצלחה העצומה שלו בגיל מוקדם מדי גרמה לו לאבד את הקשר עם המציאות, ומסכת חייו צריכה לשמש תמרור אזהרה לצעירים שרוצים לטבול באור הזרקורים. "המילה genius מכילה בתוכה את הג'יני שמאפשר לגאון לראות הרחק מעבר לזמן ולמקום, אולם כשהאורות כבים נשאר רק השד". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
