גם דו"ח היציבות הפיננסית של בנק ישראל מצביע על כך שהמשבר הזה מחדד את האנומליה במבנה הכלכלה הישראלית. הוא מצביע על כך שאת עיקר הפגיעה מהמצב ספגו עסקים קטנים ובינוניים. העסקים האלה מעסיקים את מרבית העובדים במגזר העסקי. מי שפקפק בכך עד כה הבין את היתרון שבעבודה במגזר הציבורי, שמספק תעודת ביטוח למצבי משבר מעין אלה.
גם אם הממשלה תסכים לכל דרישות ארגוני העצמאים השונים הבעיה הזו לא תיפתר. לא מדובר רק בעוולות ועיוותים כמו גביית מע"מ ומס הכנסה לפי חשבוניות, ולא לפי קבלת התשלום בפועל; לא מדובר רק בחלוקה שרירותית של הטבות הביטוח הלאומי בין שכירים לעצמאים קטנים וגם לא בדחייה החצופה, המתעמרת, של תשלומי המדינה לעסקים - מדובר במבנה השוק בכלל.
השוק הישראלי תפור למידות גדולות. עסק גדול יכול להרשות לעצמו להעסיק מנהלים שיעמדו מול הרשויות, שיטפלו בעשרות הפרוצדורות הנדרשות לקבלת רישיון עסק. עסק גדול בנוי לנהל משא ומתן עם הרשויות על החלטות שערורייתיות ושרירותיות שלהם. עסק קטן יכול רק להרכין ראש ולציית. העסקים הללו זקוקים להגנה מפני המדינה והרשויות המקומיות שפשוט נלחמות בהם. הם אלה שספגו קנסות גם עכשיו, בימי הקורונה, כשניסו לעשות הכל כדי לשרוד.
המשבר הזה אילץ את הממשלה להוציא עשרות מיליארדי שקלים כדי להחזיק את ראשיהם של בעלי העסקים ועובדיהם מעל המים; אבל זה יהיה בלתי אפשרי להמשיך לעשות זאת למשך זמן רב. 20% מהעסקים הגדולים והמצליחים לא יוכלו לשאת על גבם את ה-80% האחרים. הדרך היחידה לצאת מהמצב הזה היא להקים מחדש את "הסוכנות לעסקים קטנים". לתת לה סמכויות רגולטוריות כדי להיות תחנה מרכזית אחת העומדת בינם לבין כל הרשויות; להסיר מהם מגבלות ולאפשר להם לגדול, להתחרות ולהרוויח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו