מלכוד על הכביש

תחבורה ותקשורת - זהו סעיף הצריכה השני בגודלו בהוצאות משקי הבית, אחרי דיור (כרבע מההוצאות), והוא מהווה כ־18.5%, יותר ממזון. בישראל יותר מ־3 מיליון מכוניות בבעלות פרטית, שבעליהן משלמים על הדלק בעצמם. אך גם במכוניות בבעלות מקומות העבודה נזקפות הוצאות הדלק למס, ולמעשה משולמות, לפחות בחלקן, על ידי העובדים. 

אך זוהי רק ההוצאה הישירה על הנוזל השחור שמניע את העולם ומשפיע על מחירי כל המוצרים והשירותים. הנפט נחשב לסחורה מעניינת מאוד, ומשנת 1983 גם מורכבת יותר. לפני כארבעה עשורים היא החלה להיסחר בבורסת הסחורות בניו־יורק כאופציות - חוזים עתידיים. המכשיר הזה מוכר לציבור בעיקר בהקשרים ספקולטיביים, המציגים את המכשיר הנפלא הזה באור שלילי. אבל האמת היא שמדובר בהתפתחות אדירה בחשיבה הכלכלית, שאפשרה להגיע ליציבות מחירים בעולם. פרופ' מילטון פרידמן, חתן פרס נובל לכלכלה, הגה את הרעיון לראשונה - להקים בורסה למסחר עתידי בסחורות בשיקגו, באופן דומה לזה שבו הוא מתבצע כיום בכמה בורסות בעולם. הרעיון עצמו הוא עתיק יומין ויש עדויות למסחר כזה כבר מתקופת הפילוסוף היווני תלס, שיצר התחייבות לרכוש את כל הזיתים בעונת מסיק מסוימת. ההתחייבות הזו יצרה ביטחון למגדלים ולסוחרים כאחד. כך גם כיום, חברת ספנות, או תעופה, יכולה לקנות התחייבות רכישה של כמות דלק מסוימת וכך להבטיח מחירי טיסות חודשים ארוכים לפני שהן ממריאות. 

בדמיוננו אנחנו יכולים לתאר לעצמנו טווח מחירים בין 0 לסכומים גבוהים מאוד, אך האם ייתכן שמחיר סחורה יהיה שלילי? ובכן, כן. רק לפני שנה נקבעו מחירים שליליים לדלק, שהגיעו בשיאם השלילי למינוס 40 דולר לחבית נפט. בתי זיקוק לנפט הזמינו כמויות רגילות של נפט גולמי, אלא שכשהמנועים דממו כאשר הקורונה פשטה בעולם, ההזמנות נעצרו ולבתי הזיקוק בעולם לא נותר שטח אחסון לנפט שייצרו. הם היו זקוקים לפינוי הנפט והיו מוכנים לשלם ללקוחות שיפנו את מלאי הנפט מהמחסנים - כך ברגע הנכס הפך לנטל. בתוך כמה ימים המסחר החל להתייצב עם עצירת הייצור, ומחיר חבית דלק בחוזים העתידיים הגיע לסנט אחד ב־20 באפריל 2020.

כישלון בגבייה

אחת הסיבות לייקור המסים על הדלק בעבר היתה עידוד הנסיעה בתחבורה הציבורית. אלא שעם השנים מתברר שמחיר הדלק הוא גורם זניח בשיקול למעבר לנסיעה בתחבורה ציבורית. ראשית, גם מחירי התחבורה הציבורית עולים יחד עם התייקרות הדלק ושנית, התברר שהגורם המכריע הוא זמינות ואמינות התחבורה הציבורית. שינוי ההתנהגות בעולם נבע מזמינות טובה ואמינות גבוהה של התחבורה הציבורית. קווי רכבת מהירים שינו בהחלט את העדפת הנוסעים, שבחרו לעבור לנסיעה ברכבת. מחיר הדלק לא יכול לחולל שינוי כזה. מאז קום המדינה המיסוי הגבוה על הדלק ועל הרכב, שהוא מהגבוהים בעולם, לא נותב לפיתוח חלופות - תחבורה ציבורית יעילה.

כיום, מחיר חבית נפט עומד על כ־61 דולר בעולם. מחיר הדלק בתחנות ברחבי העולם עומד בממוצע על 1.08 דולר לליטר. ככלל, לפי אתר הסטטיסטיקה העולמית, מחירי הדלק קשורים לעושר המדינות - במדינות עשירות המחירים גבוהים יותר מאשר במדינות עניות, כשפערי המחירים נקבעים בעיקר לפי רמת המיסוי במדינות השונות. מבין 167המדינות בעולם, ב־73 מדינות המחיר נמוך מהממוצע העולמי, ב־61 מדינות המחיר הוא 1-1.5 דולר לליטר, ב־30 מדינות המחיר הוא 1.5-2 דולר לליטר - הקבוצה שבה ישראל מככבת עם עלות של 1.88 דולר לליטר - נכון לפברואר האחרון. 

הכנסות המדינה מסתכמות ב־280 מיליארד שקל בשנה, כשמחציתם מהכנסות מס הכנסה ליחידים וחברות ומחציתם ממסים עקיפים. המסים על הרכב מהווים כ־30 מיליארד שקלים מתוך ה־140 מיליארד - המסים העקיפים, כ־21%. שני שלישים מהמסים על הרכב מקורם ממיסוי הדלק ושליש ממסי הקנייה על הרכבים. לאחרונה עלו הצעות לייקר את המס על הדלק, מכיוון שמחירי הדלק ירדו בשנה האחרונה, כך שהכנסות המדינה מדלק ירדו בהתאם. מיסוי עקיף ברמה כה גבוהה (50%) מבטא כישלון בגביית מס ההכנסה. יש מדינות שבהן מס ההכנסה אפסי והמסים העקיפים גבוהים מאוד, מדובר במקלטי מס - מדינות המעודדות הגעת משקיעים ומממנות את פעילותן מהצריכה המקומית. במשך השנים נכתבו עבודות רבות על מבנה המסים האופטימלי, כשהעבודה החשובה והמצוטטת ביותר בעניין היא של אטקינסון ושטיגליץ (1976).

מודל אנכרוניסטי

בעיקרון, המתח בין שתי צורות אלה לגביית מסים נובע במקור בין עידוד העבודה והיזמות - הורדת מס הכנסה ומס החברות - לבין העלאת שיעור המס הישיר, שמאפשר יצירת שוויון בהכנסות. לכן, באופן מסורתי, מדינות שבהן שלט ימין־מרכז, העלו את שיעור המסים העקיפים על חשבון המסים הישירים, וממשלות שמאל פעלו להעלאת המסים הישירים על חשבון המסים העקיפים. הרעיון היה לאפשר לשכבות החלשות לצרוך יותר ולשלם פחות על הכנסותיהן. אלא שהיעדר קו אידיאולוגי כלכלי ברור בישראל הוביל לכך שהגענו לאיזון ביניהם.

אלא שהמודלים האלה נחשבים כיום אנכרוניסטיים. ראשית, כ־80% מהעובדים בארץ משלמים מס הכנסה נמוך מאוד, שיחדיו מהווה כ־20% מסך ההכנסות ממס הכנסה. המצב הזה חייב העלאת המסים העקיפים. שנית, המספרים מדברים בעד עצמם - גם גביית המסים העקיפים התבררה כפרוגרסיבית. אם עד לפני כמה עשורים ניתן היה לגבות יותר מבעלי הכנסות גבוהות באמצעות מס ההכנסה ופחות מבעלי ההכנסות הנמוכות, כיום אנחנו רואים שגם המיסוי העקיף נגבה באופן פרוגרסיבי, בעיקר מכיוון שההבדלים בצריכה היטשטשו. טלפונים ניידים יוקרתיים, ביגוד והנעלה ממותגים ואפילו צריכת תרבות ופנאי - כולם כבר לא אופייניים לשכבות מסוימות - הם נרכשים על ידי כל עשרת העשירונים, כשההבדלים המובהקים הם בתוך העשירון העליון. וממילא, בעלי ההכנסות הגבוהות צורכים יותר, ולכן חלקם בתשלום המסים העקיפים גבוה יותר. 

המסים העקיפים גם מסייעים למדינות לשים ידן על העלמות מס. אדם שהעלים הכנסות מעבודה ישלם את חלקו באמצעות המסים העקיפים. משנת 2000 ישראל שינתה באופן דרמטי את גביית המס על ידי כך שהורידה את המסים הישירים באופן דרמטי והעלתה את המסים העקיפים. כיום שיעור המסים הישירים בישראל נמוך מהממוצע במדינות המפותחות (18% בישראל מול ממוצע של כ־21% במדינות המפותחות) ושיעור המסים העקיפים גבוה מהממוצע: כ־14% בישראל, מול 9% - ממוצע המדינות המפותחות.