זה לא סוד. אנשים שפוגשים בימים האחרונים את נתניהו מספרים שמשהו בו נשבר, דעך, אפילו כבה. שהוא אדיש לעיתים, שהוריד קצב ושהרים ידיים, שחדל להילחם, שזה לא אותו ביבי.
כבר במוצאי הבחירות, אפילו בשעות שהמדגמים עוד היו לטובתו, נתניהו היה מאוכזב. "הוא כנראה ציפה לתוצאה הרבה יותר מרשימה בגלל מבצע החיסונים", אומר אחד השרים. "אנשים לא מבינים עד כמה ההישג הזה רשום על שמו ולא היה קורה בלעדיו. אבל כמו שקורה לפעמים בפוליטיקה, הציבור לא מספיק העריך את המאמץ וגם אם העריך לא תגמל אותו בקלפי. נראה שאפילו את נתניהו האכזבה הזו חדרה".
למרות מצב הרוח הקודר, את ענייני המדינה הוא ממשיך לנהל ביד רמה. הסכם החיסונים השני עם פייזר ומודרנה הושג שוב במאמץ אינטנסיבי שלו. בפרט, נתניהו צריך היה לשכך את הכעס של ראשי החברות. הם זעמו על כך שישראל גם מתעקשת להיות בראש התור לשנת 2022 אך גם מעכבת את התשלום. "גם במקרה הזה, הקסם שאף אחד לא יכול לקחת מנתניהו פתר את הבעיה", אומר גורם המעורה בנעשה מאחורי הקלעים.
לא ברור מה הסיבה ומה התוצאה, אך יש קשר בין הדכדוך של ראש הממשלה לבין מהלכיו הפוליטיים השגויים לחלוטין. במקום לפעול להקמת ממשלה ולהשקיע את כל המאמצים בפיצוח האגוז הקשה ששמו גדעון סער, נתניהו ואנשיו הולכים 24 שעות ביממה על הראש של נפתלי בנט. אך בנט אינו הבעיה. לא הוא החסם בפני ממשלת ימין או ממשלה בכלל.
נתניהו גם נשאר ללא מפקדי שטח שינהלו עבורו את המבצעים הפוליטיים בכנסת. מי שפעם עשו עבורו את העבודה הזו, גדעון סער וזאב אלקין, פועלים היום נגדו. הם אוכלים בלי מלח את שליחו הנוכחי, מיקי זוהר, והתוצאות בהתאם. שוחרי טובתו של נתניהו מציעים לו להתגמש, להציב בראשות הליכוד והממשלה את יריב לוין, או אדם אחר. בינתיים לפחות, הוא לא מוכן לשמוע.
את תקופת המנדט שלו מנצלים אפוא יריביו להקמת הממשלה שלהם. יאיר לפיד, ששיפר מאוד את ביצועיו הפוליטיים, מצליח לגבש סביבו את השמאל. הבעיה היא שקשה מאוד, אולי בלתי אפשרי, לגשר בין גוש לפיד, לבין הצלע שבלעדיה לא יקרה דבר - נפתלי בנט.
הקמתה ושרידותה של ממשלה כזו תלויות בקולות הרשימות הערביות, שרובם שוללים את זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מוסרית, קואליציה הנשענת על קולות כאלה מפרקת את יסודות הציונות. אך מעשית, כשאלה המסד והטפחות שלה, איזו מדיניות תנהל?
הנה כבר ב־22 במאי מתכננים הפלסטינים לערוך בחירות לפרלמנט שלהם, לראשונה זה 14 שנים. ארה"ב תומכת מאוד במהלך וגם מגבה את דרישת אבו מאזן לכלול בבחירות את תושבי מזרח ירושלים. אך האם מנהיגי הימין יכולים להסכים לחלוקה דה־פקטו של העיר? ומאידך, האם מרב מיכאלי וניצן הורוביץ יוותרו על מה שבעיניהם הוא מהלך היסטורי של הפלסטינים, ועוד להתעמת על כך עם ממשל ביידן?
או קחו את הסכם הגרעין החדש, הממשמש ובא בין ארה"ב לאיראן. הגנרל של השמאל, יאיר גולן, כבר הביע תמיכה בהסכם (אף שאינו יודע את פרטיו, אבל נניח לזה). כיצד, אם כן, יצליח בנט לגבש התנגדות להסכם של בני גנץ, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן? ובכלל, האם החבורה הזו, ששאיפותיה האישיות ידועות, תתגבש מאחוריו לגבי איזה שהוא נושא?
סביר בהרבה שהממשלה המשונה הזו תגלוש במהירות לבחירות החמישיות שאותן היא מנסה למנוע, ואלה לא בשורות טובות.
