רילוקיישן: כך נסייע לעזתים

עם ישראל הוא עם הרילוקיישן, לפני קצת יותר מ־2,600 שנה החלה גלות בבל, הרילוקיישן הכפוי הראשון של עמנו. לאחריו באו חורבן בית שני, ומרד בר כוכבא, גירוש יהודי אנגליה וצרפת, גירוש ספרד, הפוגרומים והשואה. עם ישראל רווי הטרגדיות הצליח אחרי כל טרגדיה לבנות את עצמו מחדש, במקום אחר.

בכל מקום שאליו הגיעו היהודים באלפי שנות נדודים, הצלחנו לבנות חיים חדשים, חיי משפחה וחיי תרבות. הראשונים שעזבו ושרדו, יצקו גם יסודות של שגשוג.

בתחילת המאה ה־20 היהודים שברחו לארה"ב ולארץ ישראל בעקבות הפוגרומים ברוסיה יצרו קהילות משגשגות. אלה שברחו מרוסיה וממזרח אירופה לארה"ב לא רק הפכו לקהילה היהודית העשירה בהיסטוריה האנושית, אלא עזרו לבנות את ארה"ב כמעצמה, אם בתרבות ואם בפיננסים או במסחר. אלו שברחו לארץ ישראל הקימו פה בית לאומי משגשג.

ב־1923 החל ז'בוטינסקי להזהיר את יהדות אירופה מהשואה המתקרבת. מי שהקשיב לו, ניצל, ולא רק ניצל - אלא זכה לבנות חיים טובים בהרבה. אני עצמי רילוקייטור, הוריי ואני פליטים מהשלטון הסובייטי בבריה"מ. לאורך הגלות יהודים הבינו שכדי להציל את חייהם, הם צריכים להתחיל חיים חדשים במקום אחר.

רילוקיישן אינה מילה גסה. אם אדם מחליט שיש לו ומשפחתו סיכוי טוב יותר במקום אחר, עליו לנצל את ההזדמנות.

רוב אוכלוסיית עזה היא מתחת לגיל 18. רובם של העזתים מעולם לא ראו "מתנחל"; מחבלי חמאס שהיום בני 30-20 היו עדים להחרבת יישובי גוש קטיף, להריסת בתי הכנסת ולהצתת החממות.

18 שנים היו להם לבנות את סינגפור של המזרח התיכון: מאות מיליארדי דולרים של סיוע חוץ, תמיכה דיפלומטית בינלאומית חסרת תקדים, מאות בתי ספר העולם בנה בעזה - ומה הם עשו בכל העושר שהוזרם לשם?

הם פירקו את צינורות המים והכינו מהם טילים, את הבטון הפכו לבונקרים ולמנהרות, את החממות ובתי החולים לבסיסי שיגור, אבל גרוע מכל זה - את ילדיהם שחונכו בבתי הספר של אונר"א, הם הפכו לרוצחים.

לזה אין עתיד, לעולם לא יצמח שם דבר. עונת הקציר לעולם לא תגיע לעזה. לא ייבנה שם דבר, לא יקומו שם מפעלים, ולא תופק שם תוצרת. עזה לא תתרום דבר לתושביה או לעולם.

עזה לא יודעת לתת, היא יודעת רק לקחת. והיא לוקחת את חיי שכניה, את חיי תושביה, את דמנו, את דמם, את עתידם.

זה גורלה של עזה - אך זה לא חייב להיות גורל תושביה. החפים מפשע מבין תושבי עזה יכולים לבנות לעצמם עתיד טוב יותר, במקום אחר. הם לא צריכים לבחור בין להפוך למחבלים לבין להפוך להיות מגינים אנושיים שלהם. תושבי עזה צריכים להימלט מחמאס בדיוק כמו שאנחנו היהודים נמלטנו מצוררינו.

18 שנים היו להם לבנות את סינגפור של המזרח התיכון: מאות מיליארדי דולרים של סיוע חוץ, תמיכה דיפלומטית בינלאומית חסרת תקדים, מאות בתי ספר העולם בנה בעזה - ומה הם עשו בכל העושר שהוזרם לשם?

רילוקיישין אינה מילה גסה, ויש מדינות רבות שיוכלו בקלות להעניק חיים חדשים לעזתים. ישראל יותר מהכפילה את אוכלוסייתה בין 1948 ל־1958, והיא עשתה זאת כאשר היתה ענייה מאוד. במצרים חיים כיום 110 מיליון איש. לקלוט 2 מיליון עזתים יגדיל את האוכלוסייה שלהם בפחות משני אחוזים, זו תהיה משימה מצרית לאומית קלה בהרבה מהקושי הכלכלי שהיה לישראל בקליטת עשרה גלי עלייה.

עלות הסיוע הנדרשת לקליטה של העזתים במצרים היא קטנה מאוד, סדר גודל של כמה עשרות מיליארדי דולרים. היא בוודאי קטנה יחסית לעלות של המלחמות, היא תהיה פסיק קטן בתקציבים של המערב, ובעיקר - היא תציל את חייהם של אינספור קורבנות חמאס.

לעזתים יכולים להיות חיים טובים יותר, אם הם לא יהיו בעזה. מדינות המערב, מדינות ערב וגם ישראל צריכים לעזור להם להיקלט במצרים. אפשר לבנות פה עתיד חדש.